במרחק של רבע שעה נסיעה מפסגת זאב מצוי מוזיאון מרשים ומעניין המאגד בתוכו עשרות פסיפסים מאזור יהודה ושומרון. המוזיאון מצוי באתר המכונה ‘אכסניית השומרוני הטוב’ הממוקם על הציר הראשי של כביש מספר 1 מירושלים ליריחו כקילומטר ממזרח לכניסה ליישוב כפר אדומים. על אם הדרך מדרום (מימין) לנוסעים מזרחה לאחר העליה היחידה הקיימת בכביש זה יש פניה ימינה לעבר חצר מגודרת שבמרכזה מבנה אורכי שכיוונו מזרח-מערב, לא גדול.  בסמוך לכניסה מבנה של שומר שמחלק דפדפות הסבר למעוניינים ובסמוך לו מבנה שירותים.

אזור מעלה אדומים
לפני שנתמקד במוזיאון נציין את האזור בו הוא ממוקם. האזור שבין ירושלים ליריחו נזכר במקרא בשם מעלה אדומים, השם ניתן לאזור בעקבות כך שפזורים באזור סלעים רבים בעלי גוון אדמדם. בין המקומות בהם נזכר מעלה אדומים במקרא הוא בפירוט הגבול שבין יהודה ובנימין המתחיל באזור ים המלח והולך מערבה: “ועלה הגבול דבירה מעמק עכור וצפונה פונה אל הגילגל אשר נוכח למעלה אדומים אשר מנגב לנחל...” (יהושע טו ז). בערבית המקום נקרא טלעת א-דם ופירושו מעלה הדם, גם כאן מקור השם הוא בצבע הסלעים האדום והמקור לכך אולי משום שבאזור בתקופות קדומות הנסיעה בתוואי הייתה בבחינת סכנה ולא בטוחה ושודדים נהגו לפגוע בעוברי דרכים שדמם לפי הסיפורים הרווה  את סלעי האזור.

מקור השם ‘השומרוני הטוב’
אתר השומרוני הטוב נזכר במסורות נוצריות שונות. הירונימוס (מאבות הכנסייה הנוצרית שחיי במאה הרביעית בבית לחם) קישר בין סיפור השומרוני הטוב המופיע בספרות הנוצרית לאתר בו אנו עוסקים בסמוך למעלה האדום, מעלה אדומים.
הסיפור על השומרוני הטוב נזכר במסורת הנוצרית, בבשורה על שם לוקס: בדיון לגבי אהבת רעים. מסופר על ישו שפגש חכם אחד ששאל אותו למשמעות הפסוק מהתורה בו נאמר: ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך...ואת רעך כמוך. שאל החכם מי הוא אותו רע שאותו צריך לאהוב?
ישו ענה לו בסיפור: “איש אחד ירד מירושלים ונפל בידי שודדים. הללו הפשיטו אותו והכוהו והלכו להם בעזבם אותו מוטל בין מוות לחיים. קרה שכהן אחד ירד באותה הדרך, אך כראותו את האיש, עבר לצד השני של הדרך. כן גם איש לוי, כאשר בא למקום וראה אותו, ועבר לצד השני של הדרך. והנה שומרוני אחד, שעבר בדרך, הגיע אליו וכשראה אותו נתמלא רחמים. ניגש אליו, יצק שמן ויין על פצעיו וחבש אותם. אחרי כן הושיבו על בהמתו והוביל אותו אל פונדק ושם דאג לצרכיו. למחרת הוציא שני דינרים נתנם לבעל הפונדק ואמר: דאג לו אתה וכל מה שתוציא בנוסף אשלם לך. ובכן מה דעתך? מי מהשלושה היה רע לנופל בידי השודדים? השיב בעל התורה: “זה שעשה עמו חסד” (כלומר השומרוני). “לך ועשה כן גם אתה”, אמר לו ישוע” (לוקס י כה-לו).
מקור סיפור מעניין זה שהתרחש לפי המסורת במקום זה, קשור במתח בין היהדות והנצרות בו לא נוכל להרחיב בפינה שלנו, רק נציין שמגמת הסיפור להראות התנהגות שלילית של עוברי האורח לעומת השומרוני שנהג כשורה. בעקבות המסופר דבק באתר השם החאן השומרוני הטוב.

חאן השומרוני הטוב ועברו
מקום חאן השומרוני הטוב הוא אתר שבו ממצאים מתקופות שונות החל מהמאה הראשונה לפנה”ס. נמצאו במקום מערות חצובות מימי הבית השני ששימשו למגורים ואחסון. במאה השישית נבנתה במקום אכסניה לעולי רגל שבו היתה כנסייה, בור מים, חדרי מגורים ששימשו עוברי דרכים בדרכם מירושלים לעבר יריחו. בכנסייה במקום היתה רצפת פסיפס שברובה נשדדה במשך השנים ואנשי רשות העתיקות עמלו רבות על מנת לשחזרה. השחזור כלל החזרת 1.7 מליון אבני פסיפס למקומם. בתקופה הצלבנית כאשר האוכלוסייה הנוצרית התרחבה באזור המקום זכה לשגשוג משמעותי. צליינים נוצרים מספרים על המקום וחשיבותו בדרך לים המלח. הצלבנים הקימו במקום מצודה שנקראה “המבצר האדום” בגלל הסלעים האדומים הפזורים סביב. המבנה שבו ממוקם מוזיאון הפסיפסים כיום הוא מבנה מאוחר מהתקופה העות’מאנית ששופץ בתקופת המנדט ושימש אז גם כתחנת דרכים ותחנת משמר.

מוזיאון הפסיפסים
המוזיאון כאמור ממוקם במבנה משופץ שנחפר ועבר שלבי שימור בידי קצין מטה לארכיאולוגיה ביהודה ושומרון ובידי יחידת השימור של רשות העתיקות. הפרויקט מומן בידי המינהל האזרחי ביהודה ושומרון והחברה הממשלתית לתיירות.
המוזיאון כולל כאמור פסיפסים מיהודה שומרון ועזה. כל הפסיפסים הם מקוריים להוציא שלושה שהם העתקים של המקור. הרעיון שעומד בבסיס המוזיאון להציג פסיפסים של שלושת הדתות: יהודים, נוצרים ושומרונים כמו המוטיב המרכזי בסיפור על השומרוני הטוב שנזכר למעלה. ומשום כך מוצגים פסיפסים מבתי כנסת יהודיים, בתי כנסת שומרוניים וכנסיות.

תעשיית הפסיפס
אומנות הפסיפס התפתחה בארץ ובעולם במאה הרביעית לפני הספירה ולארץ הגיע ותפסה מקום משמעותי בתקופה ההלניסטית הרומית והביזנטית (בעיקר במאות הרבעית עד לשביעית), אז התפתח מאוד השימוש בפסיפסים בעיקר לריצוף במבני ציבור כמו בתי כנסת, כנסיות, בתי מרחץ. כאמור רצפות הפסיפס היו בעיקר במבנים ציבוריים אך גם בבתים של אמידים באזורים שונים ניתן למצוא אותם. יצירת פסיפס דרשה מיומנות רבה ואותה יצרו בדרך כלל בעלי מלאכה מקצועיים. בין בעלי המלאכה שעסקו במלאכה היו ציירים, חותכי אבן, טייחים ועוד. חלק גדול מהפסיפסים נעשה על פי ספר דגמים שהמזמין הזמין מתוכו את הדגם שנראה לו.

הפסיפסים במוזיאון השומרוני הטוב
הפסיפסים הנמצאים במוזיאון השומרוני הטוב מתחלקים לכאלו הנמצאים בשטח הפתוח וכאלו המצויים בתוך המבנה הסגור.
נציין את הפסיפסים העיקריים שניתן לראות בסיור במקום בחוץ ובפנים.
פסיפסים בשטח הפתוח – מיד בצד שמאל (מספר 1 במדריך) ניתן לראות פסיפס מבית הכנסת בעזה שנחשף בשנת 1965. במהלך החפירות לאחר מלחמת ששת הימים (בין 1976-1967) הוצאה רצפת הפסיפס ממקומה על מנת לשמרה. ניתן לראות שלושה תורים של מדליונים  העשויים משריגי גפן עם אשכולות ענבים ועלי גפן שבתוכם תיאורים של בעלי חיים שונים כמו: ג’ירפה, חוגלות, זברה, סצנות ציד, וכן בעלי כנף שונים.
פסיפס נוסף בשטח הפתוח הוא של כנסייה שנחשפה באתר הנקרא חורבת לטטין בסמוך לגבעת זאב (מספר 2 במדריך).
פסיפס מרשים אחר (מספר 7 במדריך) – הוא פסיפס שנמצא במבצר דיר קלעה המצוי בדרום השומרון, פסיפס גדול מאוד שכולל חמישה טורים של מדליונים עשויים גפן היוצאים מתוך כד גדול במדליונים צמחים שונים אשכולות של ענבים, ועץ דקל. בניגוד לפסיפס מבית הכנסת פסיפס זה משולבים בו רק אלמנטים צמחיים ולא בעלי חיים.
פסיפסים במוזיאון הסגור – הפסיפסים במוזיאון הסגור מחולקים לפי נושאים: פסיפסים מבתי כנסת יהודיים (אולם א), פסיפסים מבתי כנסת שומרוניים (אולמות ב-ג), פסיפסים מכנסיות (אולמות ד-ו).
נתייחס בסקירה שלנו לפסיפסים מבתי הכנסת היהודיים המוצגים במוזיאון.

הפסיפסים של בתי הכנסת במוזיאון
פסיפס מבית הכנסת ביריחו  - בית הכנסת ביריחו שכיום לא ניתן לצערנו להגיע אליו התגלה בשנת 1963. במרכזו היה עיגול בתוכו מנורת שבעת קנים כשלימינו שופר ולשמאלו לולב ותחתם כתובת “שלום על ישראל”. המקור נמצא בבית הכנסת ביריחו והעתק מצוי במוזיאון. פסיפס זה הוא מפורסם וידוע ושימש השראה למעצבי סמל המדינה שבדרך שהיו שהציעו שהוא ישמש כסמל המדינה. תושבי כפר אדומים העתיקו את דגם הפסיפס ושיבצו אותו בכניסה לבית הכנסת שלהם.
דמות דוד מבית הכנסת בעזה – בבית הכנסת שנחשף בסמוך לחוף הים בעזה, בשנת 1965 וחלקו הגדול מוצג בחוץ, היה גם חלק נוסף המתאר את דוד בלבוש בגדי קיסר ביזנטי הפורט על נבל ומעל לדמות כתוב בעברית “דויד”.
כתובות מבית הכנסת בסוסיא – במקום מוצגות שתי כתובות מבית הכנסת בסוסיא שבדרום הר חברון. בית הכנסת משקף קהילה יהודית מבוססת וגדולה שהייתה במקום ולהם בית כנסת גדול שהיה בגבעה גבוהה של היישוב. בבית הכנסת ניתן לבקר בסמוך ליישוב סוסיא כיום. בתערוכה שני פסיפסים עם כתובות המציינות את תושבי המקום שתרמו ועשו למען בית הכנסת.
בנוסף לשלושת הפסיפסים שהוזכרו מוצגים עוד שתי כתובות נוספות האחת מבית הכנסת של נערן הסמוכה ליריחו וכתובת נוספת מבית הכנסת באשתמוע מדרום הר חברון.  


המשמעות הגיאוגרפית-היסטורית והתרבותית העולה משלל הפסיפסים
הפסיפסים המוצגים במוזיאון משקפים את ההיסטוריה והמערך היישובי בשטחי יו”ש בתקופה הרומית-ביזאנטית והמוסלמית הקדומה (בין המאות הראשונה ועד השמינית לספירה). היחס בין סוגי הפסיפסים המוצגים בתערוכה משקף בצורה ברורה את סוג האוכלוסייה ומעמדה באזור זה בתקופות הנזכרות. האוכלוסייה היהודית בתחום יו”ש היתה מצומצמת ביחס, כך עולה מכמות הפסיפסים ותפוצת בתי הכנסת באזור, הקהילה השומרונית גם היא היתה מצומצמת ומרוכזת בעיקר בשומרון ושוליה. הקהילה הדומיננטית בשטח היתה הקהילה הנוצרית המוצגת בצורה מרשימה בפסיפסי הכנסיות והמנזרים. הקהילה הנוצרית היתה רחבה יותר וכנראה גם מבוססת מבחינה כלכלית. ירושלים כמרכז דתי לנוצרים משכה לאזור קהילה גדולה שישבה באזורים שונים והעדות לכך היא כמות הפסיפסים הגדולה שהשאירו וחלק קטן מהם המוצג במוזיאון משקף זאת.  
נוסף לכך ניתן ללמוד על השפה המדוברת בארץ בתקופה זו: השפה השלטת היתה היוונית ולצידה הארמית, השימוש בשפה העברית היה מצומצם ביותר. מאיכות הפסיפסים ניתן לראות שהיישוב באזור נהנה מפריחה תרבותית והושפע מהתרבות הכללית שנהגה באזורים מרוחקים.

הנה כי כן, במרחק קצר מפסגת זאב ניתן לבקר בפנינה ארכיאולוגית המשקפת היסטוריה שמרוכזים בה פסיפסים מרהיבים משטחי יהודה ושומרון. בין השיטים ניתן להבחין בעברה המעניין של ארץ ישראל בכלל אבל במיוחד על שהתרחש במספר ישובים ביו”ש לפני כאלף וחמש מאות שנה.

לקריאה נוספת
י’ מגן, אכסניית השומרוני הטוב, דפדפת הסבר, קצין מטה לארכיאולוגיה, המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון.
י’ מגן, מוזיאון השומרוני הטוב, קצין מטה לארכיאולוגיה, המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון, ללא שנת פרסום ומקום פרסום.