יום חמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות. ועל כך נוהגים לאכול ביום זה מפירות האילן ובפרט משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. כדי לתת שבח והודאה לבורא יתברך אשר ברא בעולמו אילנות ופירות טובים כדי שיהנו מהם בני אדם.
ולכאורה יש להבין בשביל מה ברא הקב"ה פירות מפירות שונים? הלא האדם יכול לחיות בלעדיהם בלחם ובמים?
אלא הקדוש ברוך הוא שהוא הטוב והמטיב רצה להסב לאדם הנאה ועונג ולכן ברא פירות מסוגים שונים כדי להחיות את נפש האדם שיהיה לו נחת רוח, כי בכל פעם שהאדם אוכל פרי חדש, הדבר מיסב לו עונג רב.
אם הקדוש ברוך הוא ברא בריאה כל כך גדולה אך ורק כדי לעשות נחת רוח לאדם, א"כ אנו מצווים להדבק במידותיו של הקב"ה כמ"ש “והלכת בדרכיו" ולכן צריך כל אדם ואדם להתנהג בדרך זו להשתדל ולגרום הנאה ותענוג לכל הסובבים אותו בכל מה שביכולתו וזאת אדם מסוגל לעשות בכל רגע ורגע על ידי דיבור בנחת ובסבר פנים יפות, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (כתובות דף ק"א) על הפסוק "ולבן, שיניים מחלב", כי מי שמראה שינים לבנות, (דהיינו סבר פנים יפות) לחברו, הרי הוא יותר חשוב מאדם המשקהו חלב. נצייר לעצמנו לו היינו רואים אדם העומד באמצע הרחוב ומחלק כוס חלב חם לכל עובר ושב, כמה היינו מהללים את האדם הזה! אבל חז"ל אמרו שהמראה סבר פנים יפות לחברו, הרי הוא גדול ממי שמשקהו חלב, כי על ידי שאדם מראה סבר פנים יפות לחבריו, יכול לשנות את מצב רוחו במאה ושמונים מעלות ולהוציאו מצרה לרווחה.
על דברים כאלה אנו מביטים כעל דברים קטני ערך, אבל הקב"ה ברא בשביל זה בריאה שלימה וגדולה להשיב את נפש האדם.
"כי האדם עץ השדה" -האדם נמשל לעץ השדה, כמו העץ שהוא זקוק למים כך גם האדם זקוק למים, ואין מים אלא תורה, וכשם שעץ בלא מים אינו צומח, כך ג"כ אדם בלא תורה. הלומד תורה או הקובע עיתים לתורה בכל יום הרי הוא משנה את דמותו שצומחת ועולה מעלה מעלה ומצמיחה פירות מתוקים מדבש.
הרב אייל שרגא, רב ומורה צדק בפסגת זאב
צילם:סם קוניגסברג
