כל הורה עוסק בחינוך, גם אם לא למד בסמינר או בקורס להכשרת הורים. יותר מכך: ההורה הוא המחנך המשמעותי יותר. עד שהילד מגיע לבית הספר קווי אופיו כבר התעצבו, לבית הספר נותר לנסות לשפר מעט. המעט הזה חשוב מאד ואסור לזלזל בו – הוא יכול לשנות הרבה. השאלה שצריך לעסוק בה היא מצד אחד מה זה בית ספר שמחנך טוב ומצד שני מה היכולת של ההורים לשנות ולהגיע לכך שבית הספר בו לומדים ילדיהם יהיה “טוב”.
יש מורים שבסמינר חלמו על תיקון עולם שיעשו כאשר יפגשו תלמידים, על קירבה והשפעה שיהיו ביניהם, על שמחתם ושמחת הילדים ליום לימודים חדש ועל משמעות חדשה שימצאו. הם ניסו לממש את חזונם מול ארבעים ילדים בשלושים שעות בשבוע וה”חומר” אותו נצטוו ללמד, והחלום הנשגב התגלה כמציאות של “להחזיק כתה” - אוסף של טקטיקות ואסטרטגיות שמטרתו לצלוח את השעה, את היום ואת השבוע.
יש לתת תשובות לשאלות חינוכיות: על היחסים בין המבוגרים לילדים, תכני הלימוד, בחירה של ילדים, ערכים חברתיים ותרבותיים, התנהגות בין אדם לחברו, חיי היומיום ועוד. אבני הבניין של ניסיון לשנות בית ספר הן מטרות החינוך: לאן אנו רוצים להגיע? איך הולכים ועם מי הולכים? מה צריך לקחת לדרך? ועוד שאלות שכולן עוסקות בתוכן, שהוא לב העניין. בית ספר טוב הוא קהילה שמאוחדת באמונתה ברעיונות חינוכיים, אידיאלים שפועמים בלב ולאורם רוצים לחיות. כל זה מתורגם לדרך חינוכית. תוספת עצים בחצר או אולם התעמלות לא משפיעות כהוא זה על מהות החינוך.
הורים בעלי רצון ויכולת תמיד ישלחו את ילדיהם למוסדות חינוך שנראים להם הטובים ביותר. אפשר אולי לנסות ולייחד מספר בתי ספר בשכונה כדי שהורים ירצו לרשום אליהם את ילדיהם, ומהנתונים הסטטיסטיים אפשר לראות שיש כיוונים לכך, אך ברור שכינוס ועדות ודיונים אינם מהווים את האפשרות לשינוי.
נתונים סטטיסטיים שיכולים לשפוך מעט אור על מערכת החינוך בפסגת זאב.
גני ילדים – ב- 28 גנים ממלכתיים – 670 ילדים. ב 25 גנים דתיים – 680 ילדים.
בתי ספר יסודיים – ב 6 בתי ספר ממלכתיים – 1,800 תלמידים. ב 4 בתי ספר דתיים – 1,500 תלמידים.
על יסודי – 1,040 תלמידים בחטיבת הביניים והתיכון ו 635 תלמידים בישיבת בני עקיבא ובאולפנה.
תלמידים מפסגת זאב שלומדים מחוץ לשכונה:
בתי ספר יסודיים – 360 תלמידים בחינוך הממלכתי רובם יוצאים ל”יד המורה”, פרנקל וקורצ’אק. בחינוך הדתי רק 180 תלמידים לומדים מחוץ לפסגה בעיקר בפרדס, דרור, בית חנה ונועם בנות ק. משה.
בתי ספר על יסודיים – בחינוך הממלכתי לומדים יותר מ 1,500 תלמידים מחוץ לפסגה, 850 מתוכם ברנה קאסין והשאר במכללת אורט, המסורתי, אורט רמות ליד”א, חוות הנוער ובויאר. בחינוך הדתי לומדים 740 תלמידים מחוץ לשכונה באולפנת צביה, חורב, קרית נוער, הימלפרב ופלך.
בנוסף לומדים בחינוך החרדי בפסגה ומחוצה לה 960 תלמידים ועוד 80 בבתי ספר ערביים מחוץ לפסגה.
נתון מעניין הוא התפתחות מספר התלמידים בבתי הספר השונים והחלוקה בין מ”מ לממ”ד:
בגני ילדים קדם חובה היה לפני חמש שנים מספר התלמידים במ”מ 290 לעומת 260 בממ”ד. במהלך השנים התהפכה המגמה וכיום לומדים 300 ילדים בקדם חובה הדתי לעומת 230 בקדם חובה המ”מ. בגני החובה המגמה דומה אך שם הפער עדיין לטובת המ”מ כאשר לפני חמש שנים עמד על 150 יותר במ”מ וכיום רק 50 יותר במ”מ.
בבתי הספר היסודיים ניכרת מגמת ירידה מתמשכת במספר התלמידים בבתי הספר הממלכתיים: במערב – מ 234 לפני 5 שנים ל 152 השנה. מ”מ א’ במרכז מ 446 ל 289, מ”מ א’ במזרח מ 536 ל 359. לעומת זאת בבתי הספר הדתיים יש מגמת עליה במספר התלמידים. פסגת דוד במרכז עליה מ 318 ל 357, נועם בנות מ 298 ל 322, נועם בנים מ 250 ל 300 וממ”ד תורני מזרח ירידה קלה מ 550 ל 525. בתיכון פסגת זאב נשאר ללא שינוי מספר התלמידים בשנים האחרונות ובחטיבת הביניים יש ירידה קלה.
לסיכום – מספר התלמידים הלומדים מחוץ לפסגה גבוה מאד. אפשר להחשיב את רנה קסין כחלק מקרית חינוך צפון שרק מסיבות טכניות ממוקם מחוץ לשכונה. וכך יוצא שכ- 1/3 מתלמידי העל יסודי המ”מ ו 2/3 מהתלמידים הדתיים לומדים מחוץ לשכונה.
| תגובות |
|
