בימים אלה כבר ברור כאור השמש כי "הפעלת" הרכבת הקלה ברחבי ירושלים מכבידה באופן מוחשי ביותר על תושבי שכונת פסגת זאב. הירידה באיכות החיים של תושבי השכונה באה לביטוי בכל תחומי הניידות של התושבים בתוך השכונה ומחוצה לה.

תושבי השכונה התעוררו לחלום בלהות של מערכת רמזורים הזויה, צפופה, מסובכת ומסוכנת בתוך רחובות השכונה, מערכת זו יכולה להתמודד בכבוד בשבירת שיא "גינס" עולמי בכמות רמזורים לקילומטר אולם למרבה הצער אינה מסוגלת להתמודד עם בעיות התחבורה בשכונה.

כתוצאה מכך כל אחד מן התושבים חש על בשרו מידי יום את הקושי בנסיעה בתוך השכונה, בנסיעה בדרכי הגישה מחוץ לשכונה ואליה, את הקושי בנגישות למרכזי הקניות, זאת כתוצאה מחוסר בחניות. קשיי התחבורה בשכונה פוגעים בנגישות לרכבת הקלה גם לאותם התושבים אשר מוכנים להעז ולהשתמש בכלי תחבורה איטי ומגושם זה מכיוון שההגעה עד אליו כרוכה בקשיים תחבורתיים בתוך השכונה ומצוקת חניה לנוסעים החפצים לחנות את רכבם בסמוך לאחת מתחנות הרכבת הקלה. בנוסף לכך, פסי הרכבת הקלה לאורך שד' משה דיין מבתרים את השכונה לשני חלקים עד כדי כך שכיום זו משימה בלתי פשוטה לחצות את השכונה ברכב ממזרח למערב.

לפיכך, מדובר במפגע סביבתי בסדר גודל עירוני שגרם לתגובת שרשרת של יצירת מפגעים נוספים הכרוכים בו וכדוגמאות לכך ניתן לראות את תשלום דמי החנייה בחניון הקניון, זאת מתוך חשש שמקומות אלה ינוצלו על ידי לקוחות הרכבת הקלה, או את חוסר אפשרות לחנות בסמוך לחנויות בשדרות משה דיין ועוד מפגעים הממררים את חיי התושבים.

אולם לצערנו באמור לעיל אין כל חידוש, נחמה, או ישועה זאת מאחר והמצוקה ידועה לכולם. לכאורה נראה שהמצב הבלתי הפיך נוצר כתוצאה מעוד מחדל האופייני לפרויקטים נוספים בעיר הקודש אשר רק עם סיומם מתבררת בדיעבד המדיניות השגויה שהביאה להולדתם. מכאן היה ניתן להניח כי פרנסי העיר והשכונה לא נתנו את דעתם בעוד מועד, גם על פרויקט בעייתי זה, וכי מדובר בעוד טעות בלתי נמנעת.

ובכן, לצורך הגילוי הנאות וכדי ליישם לקחים לעתיד מן הראוי להפריך את ההנחה השגויה כי פרנסי השכונה לא נתנו דעתם בעוד מועד על הבעייתיות ומכאן הצורך להביא לידיעת התושבים הצעת החלטה שהובאה להצבעת הנהלת המנהל הקהילתי פסגת זאב ולצערנו נדחתה ברוב קולות בדיון מתאריך 19/6/2007, זאת טרם תחילת ביצוע עבודות הרכבת הקלה בשכונה כמתואר להלן.

לפני מספר שנים, כאשר המצב היה עדיין הפיך וניתן היה למנוע את כניסת הרכבת הקלה לשכונה, נפגשו נציגי הוועדה הפיזית עם גורמי התחבורה הרלוונטיים בעיריית ירושלים ואף עם נציגי הרכבת הקלה וחברת "סיטי פס". הפגישות התקיימו במטרה לקבל תשובות והבהרות מאת אותם גורמים לגבי היערכות לקראת עבודות הרכבת הקלה והשפעתה על חיי תושבי השכונה לאחר הפעלתה. בחלק מהפגישות השתתפו תושבי השכונה ונציגי פורמים שונים כגון פורום סוחרי השכונה. אציין כי  רוב הפגישות הללו לא נשאו פרי והובעה בהן התמרמרות מצד תושבי השכונה שלא קיבלו מענה הולם לשאלותיהם. כתוצאה מאי קבלת התייחסות לסוגיות שהועלו באותן פגישות, בעניין התנהלות הרכבת הקלה והשפעתה על איכות חיי תושבי השכונה, ניסחה הוועדה הפיזית בראשותי הצעת החלטה לקראת הדיון בהנהלת המנהל הקהילתי ביום 19/6/2007.

הצעת ההחלטה שהובאה להצבעת הנהלת המנהל הקהילתי כללה את העקרונות הבאים:

התנגדות המנהל הקהילתי לביצוע עבודות לרכבת במשה דיין והצמתים משה דיין/מאיר גרשון משה דיין/סיירת דוכיפת במתכונת שהוצגה ע"י העירייה, עד למציאת פתרון מניח את הדעת. הוצע כי יבוצעו עבודות  עד לצומת משה דיין/מאיר גרשון וכי ביצוע המשך העבודות בשד' משה דיין יתאפשר רק לאחר: פתיחת כביש 20, השלמת ההפרדה המפלסית בצומת הגבעה הצרפתית, פתיחת כביש 12, השלמת כביש הטבעת המזרחי, מציאת פתרונות יצירתיים לצמתים, גשר זמני וכו'.

בהצעת ההחלטה הוצע גם מתווה לדרכי ההתנהלות בנושא שביניהן, הקמת צוות שינהל את המו"מ מול הגורמים הרלוונטיים כולל קבלת חוו"ד מקצועיות ופניה לערכאות במידת הצורך. המלצה לשכור שירותיו של מהנדס תנועה לבדיקת השפעות התחבורה הצפויות, פניית המינהל לעיריית ירושלים כדי שיעכב את מתן היתרי הבנייה לעבודות הרכבת הקלה במשה דיין. לחילופין, הציעה הוועדה הפיזית לכרות מנהרה עבור הרכבת הקלה לכל אורך התוואי המתחיל מהכניסה לשכונה, זאת כתגובת נגד לתוכנית ההזויה של הכנסת מסילת רכבת על חשבון נתיבי נסיעה וחניה לשכונה מאוכלסת צפופה כפסגת זאב.

כאמור לעיל, הרציונל של ההצעה התבסס על עצירת הרכבת הקלה בפאתי השכונה ובניית חניון קומות ענק בצומת משה דיין/מאיר גרשון, כדוגמת חניון הרכבת הקיים בפאתי שכונת עין כרם לאורך שדירות הרצל, לחניון זה אמורות היו להתנקז כל המכוניות של התושבים החפצים להגיע לתחנת הרכבת ברכבם, זאת כפי שרוב תושבי השכונה נאלצים לעשות כיום. כך הייתה נחסכת הלוליינות במציאת מקומות חנייה לאורך תוואי הרכבת העובר בשכונה וה"שאטלים"  היו מגיעים לאותה נקודת מוצא אחת בפאתי השכונה.

לצערנו, הצעה זו הפכה למשל ולשנינה מצד ראשי המנהל הקהילתי אשר לא השכילו להבין אז את כובד אחריותם כפרנסי השכונה, חיצי לעג הופנו כלפי הצעה זו והחתום עליה אף ננזף על התנגדותו להכנסת הרכבת הקלה לשכונה במתכונתה הנוכחית, זאת כפי שכבר הוצגה כבר אז (באותה מתכונת) בפני קברניטי המנהל הקהילתי.

חשיפת עובדת קיומה של הצעת החלטה זו ודחייתה על ידי הנהלת המנהל הקהילתי אין תכליתה להתנצח ולהוכיח את צדקתי בבחינת "אמרתי לכם", אלא תכליתה ללמוד מן העבר כדי להשפיע על אופן ההתנהלות העתידית בנושא. ההתנהלות המוטעית עד היום בנושא הרכבת הקלה היא בכייה לדורות, אך היא רק קדימון ("פרומו") למה שעלול להתרחש בקרוב כאשר התחבורה הציבורית תיפסק ותושבי השכונה יאלצו להשתמש בשירותי הרכבת הקלה בלבד . כפי שהוכח, מידת יעילותה של הרכבת מוטלת בספק, זאת מעבר להיותה  מונופול הגורם לעיוות כלכלי וכשל שוק, זאת בחוסר קיומן של חלופות תחבורה נוספות.

לפיכך, מן הראוי עתה לשלב ידיים ולהתנהל מול הגורמים הרלוונטיים באופן מושכל, אחראי, יצירתי ונחוש, זאת כדי ליצור חלופות תחבורה נוספות, למצוא מקומות חנייה נוספים וכדי לנסות לשפר את מה שעוד ניתן לשפר. לדוגמא ניתן לשפר את החנייה לאורך שדירת המסחר ברחוב משה דיין, בכך שתבוטל המדרכה הבלתי מקורה לטובת יצירת מקומות חנייה כאשר לרשות הולכי הרגל קיימת המדרכה המקורה הצמודה לחנויות. מחויבות לנושא תוכל לבוא לביטוי בהקמת צוות היגוי שיכלול בעלי מקצוע, כגון מהנדס תחבורה, זאת כפי שהוצע לעיל להנהלת המנהל וכדי לשמור על האינטרסים של התושבים מול  גורמים הרלוונטיים וכדי להביא לשיפור מסוים במצב העניינים הנוכחי.

*           הכותב שימש מספר שנים כחבר המנהל הקהילתי ויו"ר הועדה הפיזית בפסגת זאב ולא הציג את מועמדותו בבחירות האחרונות להנהלת המנהל הקהילתי .