מאז החלה "פעימת התחבורה הראשונה" בדרום מערב העיר, התחלתי לקבל מיילים ותלונות מתושבים מהאזור בקצב של מספר תלונות ליום.
להזכירכם עם הפעימה הראשונה, בוטלו קווי האוטובוסים הנוסעים מאזור הר הרצל לכיוון מרכז העיר. כל תושבי קריית יובל וקריית מנחם לדוגמא אמורים לנסוע באוטובוסים מזינים עד להר הרצל ומשם ברכבת אל היעד. תושבים הגרים באזור בית הכרם וקריית משה מחוייבים כמובן לנסוע ברכבת בלבד כי אין להם אפשרות אחרת.
לפני תחילת הפעימה בדרום מערב העיר הוכרז בגאווה שהרכבות יגיעו בשעות הרגועות לכל היותר בתדירות של אחת ל- 12 דקות. בפועל, עפ"י התלונות הרבות שקיבלתי נוסעים מחכים בתחנות הרכבת לעיתים יותר מחצי שעה וזה במצבים שלא התגלתה תקלה מיוחדת. במצבים בעייתים כמו חפץ חשוד או תאונה, קרה שתושבים חיכו לרכבת למעלה משעה וזאת כאשר אין להם תחבורה ציבורית חלופית.
תלונות רבות אני מקבלת על כך שבתחנה הראשית בהר הרצל מתנקזים הרבה נוסעים שמגיעים מכיוון העיר וכאשר מגיעה לשם רכבת שמורידה נוסעים, צריכים מספר אוטובוסים כדי לשרת את כל הנוסעים. והאוטובוסים לא מגיעים בתדירות המתאימה וכך יוצא שנוצרת התנפלות על כל אוטובוס שמגיע ובהכרח זמן המתנה רב לאוטובוסים המזינים לשאטלים.
תלונות רבות הגיעו אלי בנושא חוסר תנאים בתחנות הרכבת. מכיוון שכל האנשים על תוואי הרכבת נאלצים בדרום העיר לנסוע ברכבת, מגיעים לתחנות הרבה מאוד אנשים והתחנות אינן בנויות להגן עליהם מפני הגשם או מפני החום.
על היחס המחפיר של פקחי הרכבת לנוסעים, נאמר כבר הרבה וגם על כך אני ממשיכה לקבל תלונות רבות. איך נוסעים שרצו לשלם ולא הצליחו בגלל תקלה במכונות נאצלו לקבל דו"ח. איך נוסעים שבגלל שחיכו הרבה זמן לרכבת עברו להם 90 הדקות ונאלצו לקנות כרטיסים נוספים, איך נוסעים ששילמו על הכרטיס ומשום מה התשלום לא נקלט במערכות השונות של הרכבת וגם הם , כן כן אלה ששילמו, נאלצו לקבל דו"ח עם קנס של 186 ש"ח.
כל התלונות שתיארתי עד עכשיו הן חמורות ביותר ולא היו צריכים להיות כאשר התושבים הם שפני הניסיונות של הרכבת. אבל, בראיה מרחבית, אפשר אולי להבין אותם ולהגדיר את כל הבעיות כ"חבלי לידה של הרכבת" ו"תיקון מצבים תוך כדי תנועה" כאשר הציפייה היא שסיטיפס, זכיינית הרכבת תתיישר בסופו של דבר על שירות הוגן והגון והתדירות הן של האוטובוסים והן של הרכבות תגבר. שכן אם הדברים לא יטופלו, ברור שכל הצדדים יצאו נזוקים ובסופו של דבר הציבור ימאס במצב.
בנוסף לתלונות האלה, קיבלתי תלונות מסוג אחר. תלונות של אנשים המלינים על כך שהם מרגישים שעברו לגור בפרברים נדחים (לדוגמא תושבי בית הכרם!) תושבים שכתבו לי שבחרו לגור בשכונה מסויימת מתוך השיקול שידעו שאין להם רכב פרטי וידעו שליד הבית שלהם יש בין ארבעה לחמישה קווי אוטובוס ופתאום הם נאלצים להיות "בני ערובה של הרכבת" .
מתוך הניסיון של הפעימה בדרום העיר, קשה לחשוב שבעוד חודשיים, שלושה (גם אפילו אם זה ידחה לעוד חצי שנה) איך המערכת התחבורתית בעיר תספוג את הפעימה השנייה בצפון העיר.
בפסגת זאב לכל הדעות המצב הרבה יותר מסובך מדרום העיר. בפסגת זאב בנוסף להמתנות לכלי התחבורה השונים לשאטלים ולרכבת, הנוסעים עתידיים להתקע זמן רב מאוד בתוך השאטלים שיתקעו בפקקים והפקקים יהיו גדולים יותר מכיוון שבכל הצמתים תנתן עדיפות לרכבת הקלה.
השבוע, נענה ראש העיר לבקשתי וקיים פגישה במשרדו בנושא הפעימה השנייה. בפגישה נכחו מלבדי גם ראש העיר - ניר ברקת, מנכ"ל תוכנית אב - נדב מרוז ועוזר מנכ"ל העירייה - זוהר זולר. בפגישה העלתי את הבעיות הצפויות מהפעימה הצפונית המתוכננת. דרישתי החד-משמעית הייתה השארת קווי אוטובוס שיצאו מפסגת זאב.
המערכת העירונית ובוודאי שתוכנית אב, מאמינים כיום מאוד ביכולת של הרכבת הקלה לתת מענה תחבורתי הולם וראש העיר צייר את חזונו התחבורתי כאשר יהיו יותר משלושה קווי רכבת.
במערכת העירונית ובתוכנית אב מאמינים שאם הזכיין ישפר את שירותו לתושבים, הרכבת היא הפתרון המושלם.
אני לא ממש מתחברת לחזון הזה, בלשון המעטה. יחד עם זאת אני מבינה את המצב שבו אנו נתונים, לכן העברתי אליהם מספר מסלולים ויעדים שלדעתי חשוב מאוד שישארו גם כשהרכבת תפעל. מסלולים ויעדים שמי שצריך להגיע אליהם וכל הקווים של האוטובוסים יבוטלו ימצא את עצמו בבעייה רצינית.
בסיום הפגישה, הבטיח ראש העיר כי אם יתברר שיש יעדים כאלה, הם יבקשו ממשרד התחבורה לאפשר אוטובוסים שיגיעו אליהם גם כאשר תחל הפעימה השנייה. ובימים הקרובים נשב לדון ביעדים שהעברתי.
בסופו של דבר ההחלטה היא של משרד התחבורה ובקרוב נראה שיהיה צורך ללחוץ על שר התחבורה שיתערב בנושא.
