פרשת ואתחנן
פרשת ואתחנן חושפת אותנו לתקופת סיום תפקידו של משה, גדול מנהיגי ישראל. משה חוזר על עשרת הדיברות ומבקש מהעם לקיים את מצוות ד’. שלוש פעמים לאורך הפרשה הוא חוזר ואומר לעם להקפיד לא לשכוח אותן. “ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך” (ד’ ח’-ט’) “הישמרו לכם פן תשכחו את ברית ד’ אלוהיכם אשר כרת עמכם” (ד’ כ”ג) “הישמר לך פן תשכח את ד’ אשר הוציאך ממצרים מבית עבדים את ד’ אלוקיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע... שמור תשמרון את מצוות ד’ אלוהיכם ועדותיו וחוקיו אשר ציווך” (ו’ י”ב,י”ז)
קיום המצוות על פי משה יעניק את חסותו של האל לעם בכל דרכיו.
ההקפדה לזכור ולא לשכוח את קיום המצוות היא למעשה בחירה אותה שם משה בידי העם. ישנם אנשים המאמינים כי מצוות מאפשרות לאדם להתקרב לעצמו, ולזהות את החוזקות שלו ומהן גם להוסיף ולהתחזק.
בהתנהלות היום-יומית שלנו אנו נוטים לשכוח את החוזקות והמשאבים שלנו. משום מה אנו נוטים לשים אותם ב”בוידם”, רחוק מאיתנו וכך נוצר מצב בו דווקא כשאנו צריכים כוחות אנו חשים בחוסר, ובריק.
דמיינו לכם איש מקצוע המגיע לעבודה בשטח ללא ארגז כלים אותו הוא השאיר בבית. המשאבים והחוזקות שלנו חשובים ביותר ועלינו להקפיד לזכור ולא לשכוח לקחת אותם איתנו. בתהליך אימון אנו מקפידים לגלות את החוזקות והמשאבים שיש למתאמן שלעיתים קרובות נוטה להתעלם מהם. ההיזכרות בחוזקות שלי הוא רגע קצת מביך וקורה שגם לאחר שהוזכרו ונלמדו המתאמן שוב שוכח מהם.
למה הדבר דומה? לטיפוס בסולם בזהירות רבה כאילו שזוהי פעם ראשונה שאנו מטפסים עליו, וכאילו שכל הלמידות שלנו לגבי הטיפוס בסולם נשכחו ואינן קיימות. למעשה לאחר שלמדנו לעלות שלושה שלבים בסולם גבוה אנו כבר מיומנים בכך ויכולים בכל פעם מחדש לעבור על שלבים ראשונים אלו במהירות רבה שכן הידע כבר קיים ובעזרתו אנו ממשיכים לעבר ההתמודדות החדשה, טיפוס על השלב הרביעי והחמישי הגבוהים יותר וכך הלאה...
לכן ניתן לומר כי נכון וחשוב שנלמד תמיד ונקדיש תשומת לב ומודעות ליכולות, לחוזקות ולמשאבים שלנו. כל אלו הם ארגז הכלים שלנו בעזרתו אנו יכולים להיערך לקראת כל משימה הניצבת בפנינו.
עלינו להזכיר אותם שוב ושוב לעצמנו ולגייס אותם לכל ההזדמנות בה הם יכולים לעזור לנו. הם שלנו ואי אפשר לקחת אותם מאיתנו. בעזרתם נוכל להמשיך הלאה ולהתקדם...
אשמח לקבל את תגובותיכם:
כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת
הכותבת הינה מאמנת אישית
פרשת מטות
הפרשה עוסקת במספר נושאים ביניהם נדרים והדרך בה ניתן להתיר את הנדרים.
פרשת בהעלותך
פרשת בהעלותך מתארת נושאים שונים שהעסיקו את העם בנדודיו במדבר.
פרשת במדבר
פרשת במדבר מתארת את שבטי ישראל והמפקד שערך להם משה בדרכם במדבר. המפקד הינו חלק מההיערכות לקראת היציאה למלחמה לכיבוש כנען ולקראת ההתנחלות.
פרשת אמור
פרשת אמור עוסקת בקדושה וטומאת האדם בתחומים שונים של חייו - בנישואין, בהקרבת קורבנות ובמזון.
פרשת צו
פרשת צו מתארת את האש הדולקת במזבח אוהל מועד. אש זו בוערת ללא הפסקה. “והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.”(ויקרא ו’ ה’- ו’). אש המזבח כאמור תמיד בערה, והייתה מוכנה וזמינה לכל אדם שביקש להעלות קורבן לאלוקים, בעזרת הכוהנים.
פרשת פקודי
בפרשת פיקודי מגיע לשיאו סיפור בניית אוהל מועד. מתוארת בו כניסת כבוד אלוקים אל המשכן - “ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ד’ מילא את המשכן ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ד’ מלא את המשכן” (שמות מ’ ל”ד-ל”ה)
ענן זה גם ליוה את בני ישראל במסעם במדבר.
פרשת כי תשא
פרשת “כי תשא” מתחילה בתזכורת על תרומת העם לבניית אוהל מועד. לבנייתו אלוקים מינה שני אומנים - בצלאל בן אורי בן חור ואהליאב בן אחיסמך
פרשת תרומה
פרשת תרומה מתחילה בבקשת ד’ מהעם: “ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי". (כ”ה 2) “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.” (כ”ה 8) לפנינו מפגש בין הרוח לחומר רוח האמונה בד’ באה לביטוי במעשה בניית המקדש. ד’ מגייס את העם כולו למטרה – בניית המשכן שבכוחה לטפח ולהעצים את האמונה בו.
פרשת יתרו
פרשת יתרו מתארת את נדודי ישראל במדבר והיערכות העם לקראת מעמד הברית עם ד’ בהר סיני. במעמד זה הביא משה לעם את החוקים והמצוות המהווים את תשתית הקשר בין העם לאלוקים – עשרת הדיברות.
“ויבא משה ויקרא לזקני העם...ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ד’ נעשה וישב משה את דברי העם אל ד’...” (י”ט 7-8).
פרשת בא
פרשת בא מתארת את סיום סיפור מכות מצרים שהביא אלוקים על פרעה ויציאת ישראל ממצרים, משעבוד לגאולה.
פרשת שמות
פרשת שמות היא הפרשה הפותחת את ספר שמות, המתאר את התגבשות בני יעקב על משפחותיהם לעם. המשפחות הלכו והתרבו ופרעה מלך מצרים החליט להפסיק את הגידול הטבעי שלהן וציוה על המיילדות להרוג את הזכרים שייוולדו לנשים העבריות: "בילדכן את העבריות וראיתן על האבניים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה" (א' 16). המיילדות התקשו לציית לצו אכזרי זה ופעלו בניגוד לו: "ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" (א'17).
פרשת ויגש
בפרשה, אנו נחשפים להמשך הוידוי של יהודה בשם כל אחיו בפני יוסף, שהחל בפרשה קודמת - “מה נדבר ומה נצטדק, האלוקים מצא את עוון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו” (מ”ד 16) ניתן לזהות בדברי יהודה הודאה באשמה של האחים לגורל יוסף. יהודה מתוודה ואומר לו, כי הסבל שנגרם ליעקב מסיפור “טריפת יוסף” אינו מאפשר לאחים לציית לדרישתו ולחזור לאביהם ללא בנימין
פרשת וישב
פרשת וישב מתארת בין היתר את קורות תמר כלתו של יהודה. בעלה של תמר מת ואחיו סירב לקיים את מצוות הייבום (לשאת את אשת אחיו המת לאישה) מכיוון שהבין, כי הילד שייוולד לו ממנה לא ייחשב כבנו אלא כצאצא לשושלת אחיו שנפטר.
פרשת ויצא
פרשת ויצא מתארת את היציאה של יעקב מבית הוריו לחרן למצוא אישה.
בסוף הפרשה הקודמת הציעה לו אימו רבקה לברוח מאחיו עשיו המבקש להרוג אותו בגלל גניבת הבכורה, שהיא עצמה יזמה והובילה אותו לעשות : “ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה... עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך...”(כ”ז 43-44) ואביו בקש ממנו ללכת לבית לבן אחי רבקה אמו למצוא לו אישה “קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך...”(כ”ח 2-3) “וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם” (כ”ח 7)
שני מניעים היו ליציאת יעקב מבית הוריו : בריחה מ... וגם הליכה אל...
