"ויחרד יצחק חרדה גדולה מאוד" (כ"ז/ל"ג)
מפרשים רבים שואלים מה ראה יצחק לברך דוקא את עשיו וברך אותו בברכות נשגבות כאלה: "מטל השמים ומשמני הארץ", הלא גם אם חשב שאינו רשע, האם לא ידע כי אחיו הקטן טוב ממנו? ומדוע לא בירך את יעקב בטובות העולם הזה?
על כך תירץ המגיד מדובנא במשל: בעיר אחת חי עשיר גדול שחלש על ממון ורכוש רב: בתים, חנויות, שדות וכרמים, ולא זו בלבד אלא שהיה בעליו של בית המרזח היחיד בעיר וזאת בפקודת מושל העיר שאין לאף אחד רשות להקים בית מרזח זולת העשיר ההוא. לעשיר זה היו שני בנים, האחד חכם וישר ואילו השני הפכו המוחלט- היה שיכור גמור, זולל וסובא, בטלן מועד.
לימים כאשר הזדקן העשיר וקרבו ימיו החליט לחלק את נכסיו לבניו, אולם לא חילקם שווה בשווה אלא את כל נכסיו, שדותיו וכרמיו נתן לבנו השיכור, ולבן החכם לא השאיר אלא את בית המרזח... מדוע נהגת כך? שאלהו ידידיו- האינך יודע כי קרוב לוודאי שמרכושך הרב שנתת לבנך השיכר לא יישאר דבר?.. ידעתי גם ידעתי השיב העשיר, אולם אבאר לכם את כוונתי, בני זה כל מעייניו וחפצו ביין על כן עד מהרה יהיו כל הנכסין מופקדים ומנוהלים בידי בני החכם. לא כן היה לו הייתי נותן את כל נכסי לבן החכם ואת בית המרזח לבן השיכור, גם בית המרזח היה יורד לטמיון כי איש לא היה שם אל לב את אופן ניהולו...
כך הוא גם הנמשל- אמר המגיד מדובנא- יצחק אבינו חשב לברך את עשו בכל טוב העולם ואילו את יעקב לברך בברכת:"והיה כאשר תריד ופרקת עלו", דהיינו כאשר עשו יחטא, כפי שבוודאי יקרה, יקח יעקב את בכתו ממנו.
אמנם, כאשר נודע ליצחק כי יעקב הוא זה אשר התברך בטובות העולם ולעשו לא נשארה אלא ברכת "והיה כאשר תריד", מה שבוודאי לא יקרה, חרד יצחק חרדה גדולה כי במה יברך את עשו?
על כך התרעם עשו ובקש מאביו שיברך אותו לכל הפחות בברכה שרצה לברך את יעקב. על זה ענה לו יצחק כי הברכה ההיא לא תצלח ולא תתאים לו כלל ולכך אמר: "הן גביר שמתיו לך" דהיינו את הכל נתתי בידו ולשווא תצפה להשיג ממנו דבר.
(וקראת לשבת עונג)
