דת ומסורת

מזימת המן הרשע היתה הקשה ביותר נגד העם היהודי מאז ומעולם - להכחיד ביום אחד העם היהודי כולו, למרות היותו מפוזר "בכל מדינות המלך". מצמרר אפילו לדמיין את אשר עשוי היה להתרחש. בזכות פעולותיו הרוחניות של מרדכי היהודי, ניצל עם ישראל מכלייה מוחלטת - "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
בפורים אנו שמחים על הנס הגדול שאירע לאבותינו בימי אחשוורוש, כפי שמספרת לנו בפרוטרוט "מגילת אסתר". מדובר בתקופת-הביניים בין בית-המקדש הראשון לשני, לפני כ-2360 שנה (בשנת ג'תד, 356 לפני ספירת הנוצרים).
המלך אחשורוש שלט על רוב העולם - "מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה", והעם היהודי כולו חי תחת מלכותו. המן הרשע, שהיה הבכיר בין שרי המלך, זמם להשמיד את היהודים - "מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד".
וכך מתארת בפנינו המגילה את מזימת המן:
"ויאמר המן למלך אחשורוש: ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שוה להניחם" (פרק ג' פסוק ח')
"ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא צורר היהודים" (פסוק ט')
ויקראו סופרי המלך .. ויכתב ככל אשר ציוה המן - אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה, ועם ועם כלשונו, בשם המלך אחשורוש, נכתב ונחתם בטבעת המלך".
"ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך, להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, בשלושה-עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר, ושללם לבוז". (פסוקים י"ב-י"ג)
היתה זו הגזירה הקשה ביותר נגד העם היהודי מאז ומעולם. המן ביקש להכחיד ביום אחד עם שלם, למרות היותו מפוזר "בכל מדינות המלך". מצמרר אפילו לדמיין את אשר עשוי היה להתרחש.

לבסוף, כידוע, ארע הנס הגדול. אשתו של המלך, אסתר המלכה, הזמינה את המלך ואת המן למסיבה קטנה. במהלך המסיבה ביקש המלך לדעת מה הביא את אסתר לקיים את המסיבה, ובאהבתו אליה הבטיח לה עד חצי המלכות. בשלב זה גילתה אסתר בפני המלך את סודה כי הינה בת לעם היהודי, וכי על-פי הגזירה "נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד". מיד חזר בו המלך מהגזירה אשר גזר, "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". את המן ובניו תלו על העץ, ומרדכי היהודי, שהיה מנהיגו הרוחני של העם באותה תקופה, נתמנה למשנה למלך אחשורוש. "וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועושי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם".
לזכר הנס הזה חוגגים היהודים את ימי הפורים "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". מאחר ובפורים היה נס הצלתו הפיזית של עם ישראל, תוקנו המצוות של אכילת, שתייה, משלוח מנות, שהם ביטויים גשמיים, האומרים כאילו: הרינו קיימים, אוכלים, שותים ושמחים. כמו-כן מתנות לאביונים, אשר באות להוכיח כי חלק מעצם קיומנו הוא הדאגה לזלות. שמחת הפורים היא גם מעין הפגנה כלפי יורשיו של המן, ממשיכי דרכו שבכל הדורות.

בשבת הבאה, פרשת בשלח (30 בינואר למניינם) יחול ט”ו בשבט, ראש השנה לאילנות. כשם שא’ בתשרי ראש השנה הוא יום הדין לכל אחד ואחד, כך ט”ו בשבט הוא יום הדין לאילנות.
“כי האדם עץ השדה”

יום חמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות. ועל כך נוהגים לאכול ביום זה מפירות האילן ובפרט משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. כדי לתת שבח והודאה לבורא יתברך אשר ברא בעולמו אילנות ופירות טובים כדי שיהנו מהם בני אדם.
ולכאורה יש להבין בשביל מה ברא הקב"ה פירות מפירות שונים? הלא האדם יכול לחיות בלעדיהם בלחם ובמים?
אלא הקדוש ברוך הוא שהוא הטוב והמטיב רצה להסב לאדם הנאה ועונג ולכן ברא פירות מסוגים שונים כדי להחיות את נפש האדם שיהיה לו נחת רוח, כי בכל פעם שהאדם אוכל פרי חדש, הדבר מיסב לו עונג רב.
אם הקדוש ברוך הוא ברא בריאה כל כך גדולה אך ורק כדי לעשות נחת רוח לאדם, א"כ אנו מצווים להדבק במידותיו של הקב"ה כמ"ש “והלכת בדרכיו" ולכן צריך כל אדם ואדם להתנהג בדרך זו להשתדל ולגרום הנאה ותענוג לכל הסובבים אותו בכל מה שביכולתו וזאת אדם מסוגל לעשות בכל רגע ורגע על ידי דיבור בנחת ובסבר פנים יפות, וכמו שאמרו חכמינו ז"ל (כתובות דף ק"א) על הפסוק "ולבן, שיניים מחלב", כי מי שמראה שינים לבנות, (דהיינו סבר פנים יפות) לחברו, הרי הוא יותר חשוב מאדם המשקהו חלב. נצייר לעצמנו לו היינו רואים אדם העומד באמצע הרחוב ומחלק כוס חלב חם לכל עובר ושב, כמה היינו מהללים את האדם הזה! אבל חז"ל אמרו שהמראה סבר פנים יפות לחברו, הרי הוא גדול ממי שמשקהו חלב, כי על ידי שאדם מראה סבר פנים יפות לחבריו,  יכול לשנות את מצב רוחו במאה ושמונים מעלות ולהוציאו מצרה לרווחה.
על דברים כאלה אנו מביטים כעל דברים קטני ערך, אבל הקב"ה ברא בשביל זה בריאה שלימה וגדולה להשיב את נפש האדם.
"כי האדם עץ השדה" -האדם נמשל לעץ השדה, כמו העץ שהוא זקוק למים כך גם האדם זקוק למים, ואין מים אלא תורה, וכשם שעץ בלא מים אינו צומח, כך ג"כ אדם בלא תורה. הלומד תורה או הקובע עיתים לתורה בכל יום הרי הוא משנה את דמותו שצומחת ועולה מעלה מעלה ומצמיחה פירות מתוקים מדבש.

הרב אייל שרגא, רב ומורה צדק בפסגת זאב

צילם:סם קוניגסברג

ביום שלישי השבוע, הכניסה משפחת אוחיון ספר תורה לבית הכנסת "בית יצחק" בפסגת זאב מזרח. ספר התורה נכתב לעילוי נשמת אב המשפחה,  דוד אברהם בן חסיבה. בתמונה המוהל השכונתי הרב יצחק אוחיון עם ספר התורה

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, החודש הזה לכם ראש חדשים".

"ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים"

ספר שמות מוגדר בפי חז"ל כ"ספר הגלות והגאולה", תחילתו בגלות בני ישראל במצרים, והמשכו בגאולתם ובתחילת בניינם כעם.

"ויפג לבו כי לא האמין להם" ( מ"ה,כ"ו)