הפרשה עוסקת במספר נושאים ביניהם נדרים והדרך בה ניתן להתיר את הנדרים.
משה אומר לראשי השבטים: “איש כי ידר נדר...  ככל היוצא מפיו יעשה”.
הנדר מכוון את האדם מזמן הווה לעתיד, לזמן שטרם הגיע אליו ומה שיהיה עליו לעשות בבוא הזמן.
בדרך כלל אדם נודר לאסור על עצמו איסורים (מעבר למצוות הקבועות בתורה) כשהוא נמצא במצב פיסי או נפשי קיצוני: שמחה גדולה או צער, כאב או סבל. מצבים אלו מביאים אדם לנדור נדר.
יש בנדר התחייבות של האדם כלפי אלוקים. האדם מקבל על עצמו לתת מצידו תמורה לכך שמשאלתו תתקיים.
הנדר הופך את הדיבור למחייב, הדיבור מקבל עוצמה וכוח להנעה לצורך קיום הנדר. נודר הנדר מקבל על עצמו אחריות על דבריו והוא מחויב לבצע אותם.
תוספת מעניינת בפרשה מציינת כי אישה הנודרת נדר, אם טרם נישאה ונמצאת ברשות אביה או שהיא ברשות בעלה – האב והבעל יכולים ביום נדירת הנדר לפטור אותה ממנו ומאומה לא יקרה לה או להם, אם יעשו זאת מאוחר יותר יבוא עליהם העונש שצוין בנדר. האישה בתקופה העתיקה הייתה בחסות האב והבעל ולכן הם יכלו לשחרר אותה מנדרה. דוגמא זו גם היא ממחישה  את מחויבות האדם לנדר שהוא נודר.
כאמור הנדר יותר משבועה רגילה מחייב את האדם לקיים את דברו  ועל כך אמר קהלת “טוב אשר לא תידור משתידור ולא תשלם” (קהלת ה’4) כלומר עדיף לא לנדור נדר מאשר לנדור ולא לקיים אותו.
במרוצת השנים הועתקה נורמת נדירת נדרים מהתחום הדתי בין אדם לאלוהיו גם לתחום הציבורי ומחויבותו של האדם באמירה, במילה נכנסה גם לעולם המסחר. הנדר הוכיח את מחויבותו של האדם הנודר לעסקה העתידית על כל שלביה עד לסיומה.
הדיבור בעולם העתיק חייב את האדם והיה לו תוקף ומשמעות רבה.
ניתן לקחת את רעיון הנדר - המחויבות בשבועה של האדם לאלוקים, ולסביבה למחויבות של האדם בדיבור גם לעצמו.
פעמים רבות אנו מגלגלים במוחנו מחשבה מתוך תקווה כי ביום מן הימים היא תתממש. אפשר לנסות לעזור למחשבה זו להתממש על ידי  הוספת דיבור בקול רם שלנו על תוכניתנו. כשנשמע את עצמנו אומרים את הדברים, נפתח מחויבות שלנו כלפי עצמנו למימושה.
לעיתים קרובות אנו מספרים לקרובים ולידידים על משאלות ליבנו ו/או תוכניותינו לעתיד. לדיבור הזה של האדם ביחס לרצונו בעתיד, למשאלה ו/או השאיפה שלו יש הרבה כוח.
הדיבור הוא כלי המחבר בין העולם המופשט לעולם המוחשי, בין הרעיון למעשה, לביצוע. הוא יוצר מעין מחויבות של האדם כלפי עצמו לממש ולבצע את מה שדיבר עליו, את מה שהביע כמשאלה.
ההצהרה הנאמרת במו פיו, בקול רם, מעידה על רצינותו ביחס לנושא, מעלה את רמת המחויבות של האדם ביחס לדברים, ומכוונת למימוש הרצון הפנימי שלו ומעבירה אותו מהכוח אל הפועל.
לעיתים אנו פוגשים אנשים האומרים לעצמם בקול רם את הפעולות שהם רוצים לעשות – בדרך זו עוזר לעצמו האדם לתכנן, להתמקד,  ולהוציא את המחשבות מהכוח לפועל.  בעולם המודרני תפסה הכתיבה יותר ויותר את מקומו של הדיבור והיא מסייעת לנו רבות במימוש תוכניותינו אך ראוי שנזכור את ערכו וכוחו של הדיבור במחויבות שלנו לעצמנו ולזולת...

אתם מוזמנים להגיב ל: כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת