פרשת בלק מתארת את בקשת בלק מלך מואב מבלעם לקלל את ישראל.
בלק חשש מפני ישראל, העם הנודד במדבר בדרכו ממצרים לארץ כנען. ישראל איימו להכות בו ולאכול משדותיו בדרכם לכנען.
הפחד והדאגה הובילו את בלק לבקש מבלעם לקלל את ישראל ובכך להפר את האיום על ארצו. קללת ישראל לפי תפיסתו תציל את מואב מידי ישראל.
“וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא. וישלח מלאכים אל בלעם... הנה עם יצא ממצרים, הנה כסה את עין הארץ, והוא יושב ממולי ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ, כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר...”(במדבר כ”ב ב’-ו’). בסופו של דבר יצא בלעם מברך את ישראל שלוש פעמים והאיום הישראלי לא סר ממואב שכן לפי דברי בלעם: “דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת” (במדבר כ”ד יז)
כיצד עוד יכול היה בלק לפעול? כמלך מואב יכול היה להכשיר את צבאו, לחזק את חייליו ולהעלות את מורל העם לקראת העימות עם ישראל.
בלק התעלם מחובת העשייה שלו כמלך כלפי עמו ושם את כל יהבו ב”לנטרל”-את ישראל ולפגוע בו מתוך תקווה שכך יצליח בהתמודדות מולו.  
נראה כי  בלק לא סמך על עצמו ולא האמין ביכולותיו בהתמודדות מול ישראל ולכן במקום לגייס את הכוחות והמשאבים שלו לקראת העימות הצפוי, פנה לכוח חיצוני  שישיג עבורו את המטרה. הוא האמין כי קללת ישראל היא שתחליש אותם וכך ישתנה מאזן הכוחות ביניהם לטובתו ותתחזק עוצמתו מולם.
לפי הסיפור שלפנינו עיקר העשייה של בלק היא בהחלשת האויב.
מה אנו יכולים ללמוד מכך לחיינו?
ראשית עלינו לזכור כי אנחנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים שאנחנו.
בכל אחד מאיתנו טמונים חוזקות ומשאבים איתם הוא יכול לפעול כדי להצליח להשיג את התוצאות הרצויות לו.  עלינו לזהותם, לסמוך עליהם ולהשתמש בהם.
זאת ועוד, יש לנו יכולת פעולה ושליטה רק בעצמנו ולא במישהו אחר, לפיכך, העשייה שלנו צריכה להיות ממוקדת בעצמנו מכיוון שמכאן עשויה לבוא לנו הישועה וההצלחה.
מתאים להזכיר כאן את המשפט “הפוסל במומו פוסל”. כשהאנרגיות מופנות לפגיעה בזולת ופסילתו, הן אינן מופנות להעצמה עצמית וגיוס המשאבים והכוחות ואז ברגע האמת איננו מודעים אפילו ליכולות שלנו בהן יכולנו להשתמש ברגע העימות. זאת ועוד, ההתייחסות למגרעות הזולת והעיסוק בשלילי ובחולשה שלו עלולה להוביל לתוצאה שלילית שכן היא משאירה אותנו עם תחושת שאננות של הצלחה מול החלש מבלי שנתאמץ ונפעל כדי להשיגה.
האין זה מזכיר את משל הצב והארנב? הארנב שהכיר את חולשת הצב באיטיותו, הסתמך על כך והיה בטוח שהניצחון  בתחרות ביניהם בכיסו. שאננות זו ניתקה אותו מהמחויבות שלו לעשייה והובילה אותו בסופו של דבר להפסד.
ענת דור מאמנת אישית מוסמכת.

אשמח לקבל את תגובותיכם ל: כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת