פרשת בהעלותך מתארת נושאים שונים שהעסיקו את העם בנדודיו במדבר.
הקדשת הלויים וגיוסם לעבודת המשכן, חגיגת הפסח, ענן ד’ שליווה ביום את העם ובלילה הפך לעמוד אש, ועוד.
לקראת המשך הנדודים זיהה משה את חובב חותנו כמי שעשוי להועיל לעם בדרכו וביקש ממנו  להמשיך וללוותם במדבר -  “ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד’ אותו אתן לכם, לכה איתנו והטבנו לך כי ד’ דיבר טוב על ישראל. ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ד’ עמנו והטבנו לך. ויסעו מהר ד’ דרך שלשת ימים וארון ברית ד’ נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה. “(במדבר י’ 29-33)
מה בדברי משה  גרם לשינוי בעמדת יתרו (חובב)? כיצד הצליח משה לרתום אותו להמשיך בדרך במדבר עם העם?   
בניסיון השכנוע הבטיח משה לחובב שיזכה בכל הטוב שייתן ד’ לעמו. ההבטחה החומרית “והטבנו לך” לא שכנעה את חובב והוא ענה בסירוב מוחלט.
נחוש להשיג את מטרתו המשיך משה בניסיון נוסף בו נתן ביטוי ליכולתו המקצועית של חובב ולחיוניותו לעם כיוון שהכיר היטב את התחנות במדבר. ההכרה במקצועיותו וביכולתו להיות מורה דרך לעם היא שהניעה את חובב לשנות את עמדתו.
משה מנהיג העם אמנם לא למד את תורת השכנוע אך השתמש בערך חשוב להצלחה – הגמישות. הגמישות והיצירתיות בחשיבה הביאו את משה לידי מימוש הביטוי “דע בפני מי אתה עומד”. (לעיתים העמידה היא מול הזולת כמו בסיפור משה וחובב ולעיתים מול עצמך...?)
בחיינו אנו מוצאים עצמנו פעמים רבות מנסים לשכנע את הזולת לעשות משהו. אם אכיר את מפת העולם שלו,  את נקודת המבט והמניע שלו לפעולה, השיח איתו יהיה יותר מדויק ויעיל. התנגדות משמעה שלא הייתה הצטרפות מספיקה שלי איתו, למפת העולם שלו וכאן כאמור עלי לגלות גמישות ויצירתיות כדי לבצע הצטרפות טובה כפי שעשה משה.
יש לציין כי ההתנגדות וסירוב הזולת להצעה יכול להיתפס על ידי ככישלון ולגרום לי לוותר על המטרה, ולהגדירה כבלתי ניתנת להשגה. גישה זו פוגעת בדימוי העצמי שלי ומונעת ממני להגיע למטרה שהצבתי לעצמי.
לחילופין אני יכולה לראות את הכישלון כחלק מתהליך השגת המטרה. לצורך כך עלי לזהות מהו המניע המדויק של הזולת לפעולה וכשאיני מקבלת את התוצאה הרצויה ונתקלת בסירוב עלי פשוט להיות גמישה ויצירתית ולשנות את התגובה...
לדוגמא - כשחברה שלי פנויה ואני רוצה שתבוא איתי לקניות - אציע לה שנחפש גם עבורה חולצה... (המניע - חווית הקניה) אם אתקל בסירוב, אנסה להניע אותה ממקום אחר למשל “איתך אני תמיד מצליחה למצוא בגד מתאים, הטעם שלך נהדר ואני סומכת עליו” (המניע - מקצועי).
כיוון אחר לשכנוע – לאחר הקניות נלך לראות יחד סרט (המניע - הנאה).     
מניע מבוסס על צורך. אם נזהה את הצורך של הזולת (ושל עצמנו) נוכל גם להניע אותו וכמובן גם את עצמנו.
וביחס לעצמי - משימה שעלי לעשות ללא חשק ואהבה רבה תתקבל על ידי ביתר שמחה בעזרת אותה גמישות והצטרפות שלי לעצמי...
לדוגמה, טיפול ניירת שעל שולחני מוציאה אותי תמיד מדעתי. זוהי משימה הנתפסת בעיני כמשעממת ומתישה. חשיבה נוספת מאפשרת לזהות בכך גם הזדמנות לגילוי ניירת מעניינת / חשובה שנזנחה ולא טופלה... (המניע-עניין, מקצועי) או לחילופין הסדר עשוי להעניק לי בטחון שאדע סוף סוף היכן נמצאים המסמכים החשובים (מניע בטחון).
אני מזמינה אתכם להיות קשובים למניעים שלכם ושל זולתכם ובגמישות לשפר את ההצטרפות שלכם מולם וגם מול עצמכם...?!