פרשת צו מתארת את האש הדולקת במזבח אוהל מועד. אש זו בוערת  ללא הפסקה. “והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.”(ויקרא ו’ ה’- ו’). אש המזבח כאמור תמיד בערה, והייתה מוכנה וזמינה לכל אדם שביקש להעלות קורבן לאלוקים, בעזרת הכוהנים.
האש מפיצה חום ואנרגיה, היא מוציאה לפועל את מעשה הקרבת הקורבנות לסוגיהם השונים, ותמיד זמינה לכך. האש היא הבעירה, הכוח המניע. בהקשר הזה מתאים להזכיר את ירמיה הנביא  המתאר את נבואות ד’ כאש הבוערת בעצמותיו ככוח המניע אותו למעשה הנבואה אף שהיה מאוד שמח להפטר מתפקיד קשה זה בו סבל מרדיפות העם אחריו. אך כאמור הוא לא יכול היה להפסיק ולנבא כיון שהנבואה הייתה “כאש בעצמותיו”. דברי ירמיה ממחישים לנו את הכוח הפנימי המצוי באדם המניע אותו לפעולה. “ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל” (ירמיה כ’ ט’)
מה הקשר בינינו לבין אש התמיד באוהל מועד?
לכל אחד מאיתנו יש  “אש התמיד” שלו הבוערת בתוכו ומניעה את חייו. ההכרה באש פנימית זו  חשובה וחיונית להצלחת מעשינו. אש זו היא המשאבים והחוזקות המצויים בנו שבמקרים רבים איננו משחררים אותם ואיננו נותנים להם ביטוי.
עלינו לשחרר את עצמנו  מעצמנו – לשחרר את עצמנו – את היכולות, המשאבים, החוזקות,  מעצמנו – מהחסמים – הפחדים, החרדות המחשבות השליליות הבולמים אותנו.
למעשה המשאבים והחוזקות שלנו “בוערים” בתוכנו כאש התמיד אלא שפעמים רבות אנחנו כלל לא מזהים אותם, לא מכירים בקיומם, ואפילו מתכחשים להם.
עלינו להכיר בכוחם לעזור לנו, וללמוד להשתמש בהם.
בואו נקרא דרור לעצמנו, ונוציא לחופשי את המשאבים והחוזקות שלנו ללא סייג ללא חשש ודאגה. החירות האמיתית היא החירות העצמית, זו המאפשרת לנו עצמאות, והתנהלות מתוך חיבור לעצמנו, ובטחון. משאבים אלו נמצאים כאמור אצלנו תמיד, עלינו רק להיזכר בקיומם ולהחליט להשתמש בהם.
לא כל אדם מכיר ויודע מהן חוזקותיו ומשאביו וגם אם כן -  לא תמיד פועל מתוכן. עלינו לעצור, לחשוב על כך ולהיעזר לצורך כך בקרובים לנו - פעמים רבות  הסביבה מזהה בי חוזקות שכלל איני מזהה בעצמי.
מעניין לדעת האם אני מכיר את חוזקותי  ובאיזו מידה אני פועל מתוך מתוכן אם בכלל?
חוזקה היא היכולת לפעול בצורה מיטבית ולחזור על כך שוב ושוב בקלות יחסית.
הפסיכולוגיה החיובית מעודדת לפתח ולחזק את החוזקות והמשאבים המצויים באדם ולא לעמול ולפתח יכולות שאינן באמת חוזקותיו.
וככתוב בהגדת הפסח “ויוציאנו ד’ ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה...” אני מאחלת לנו שנשחרר  גם אנחנו  את החוזקות שלנו מתוכנו...  ומי שמתקשה לעשות זאת בעצמו ייזכר בביטוי “אין אדם מוציא עצמו מבית האסורים” , וללא בושה או היסוס יבקש עזרה.  בהצלחה! שיהיה לכולנו פסח כשר ושמח!
לתגובות: כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת