בפרשת פיקודי מגיע לשיאו סיפור בניית אוהל מועד. מתוארת בו כניסת כבוד אלוקים אל המשכן -  “ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ד’ מילא את המשכן ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ד’ מלא את המשכן” (שמות מ’ ל”ד-ל”ה)
ענן זה גם ליוה את בני ישראל במסעם במדבר.
כיצד ניתן להסביר את העובדה כי משה גדול הנביאים, שקירבתו לאלוקים הייתה בלתי מעורערת ובאה לביטוי בעלייתו להר סיני ושהיה ממושכת בו עד קבלת לוחות הברית נשאר מחוץ לאוהל מועד כשכבוד ד’ מלא את האוהל?
משה ידע לזהות את הגבול בינו לבין הקדושה - בינו לבין ד’ והקפיד לשמור עליו.  גבול זה מבטא את הכבוד שרחש לאלוקיו, שיא הקדושה בעיניו. כשהענן ירד ומלא את כל אוהל מועד בחר משה להישאר בחוץ. התנהגותו של משה יכולה לשמש לנו היום דוגמא לזיהוי ושמירה על הגבול הדמיוני בינינו לבין זולתנו.
לכל אדם יש חלקים פרטיים עליהם הוא מבקש לשמור ולכן יש משמעות וחשיבות לגבול זה. הוא  מסייע לנו  לשמור על פרטיות זו. התנהלות מתוך שמירת הגבול משמעותה מתן כבוד לזולת, לצרכיו, ולהתנהלותו.
מה ערכו של  גבול דמיוני זה בחיי היום יום? מדוע חשוב להקפיד ולשמור עליו?
בנוסף להשגת פרטיות, הגבול הדמיוני ביני לבין האחר מאפשר לי שמירה על מרחב המחיה שלי, ובתוכו להתנהל כאדם שלם המתפתח תוך היכרות ומימוש עצמי, אותנטי לי.  זהו תהליך של התמקדות פנימה, הקשבה והבנה טובה יותר שלי את עצמי,  המאפשר גילוי וחשיפה שלי ליצירתיות וליכולות שלי. מתוך ההיכרות העצמית אוכל גם לתקשר עם הזולת נכון וטוב ולהתפשר איתו מתוך שלמות ולא מתוך התבטלות עצמית.
לעיתים כשאירועים לא נעימים מתרחשים סביבי, קו גבול דמיוני זה יכול לעזור לי ליצור את ההפרדה ביני לבין המתרחש סביבי, ובאופן זה להגן עלי. הוא מעניק תחושת  בטחון במרחב שלי והגנה מפני מה שאינו לרוחי ואיני רוצה שיפגע בי. קו הגבול ממחיש ומחדד את הבחירה שלי למה להתייחס ולמה לא, ממקד ועוזר לי במימוש בחירה זו.  
פעמים רבות אנו נוטים להתערב בעניינים שאינם נוגעים לנו. קו גבול דמיוני זה יכול לעזור לנו להתמקד בעצמנו ולא באחרים. מיקוד המחשבה בעצמי משחרר ומרפה את ההתמקדות בזולת ובמעשיו, מסייע לי לשמור  על פרטיותי ומונע ממני חדירה לתחום פרטיותו.
מודעות ושמירה על קו גבול בלתי נראה זה העובר ביני לזולתי מלמדת על כבוד הדדי בינינו המאפשר לכל אחד מאיתנו לממש את עצמו.
(נקודה מעניינת למחשבה שעלתה בהקשר זה  - אנו עדים היום לתופעה של הורים רבים המתקשים לשים גבולות לילדיהם. יתכן מאד שחלק מהבעיה נעוצה בכך שהם אינם שמים גבולות לעצמם ולכן אינם יכולים להוות מודל עבור ילדיהם).
כיצד כל זה מתקשר לאימון?  קו הגבול הדמיוני מחזיר אותי באופן שיטתי לעצמי, להתמקדות בי, בעשייה וביצירה, ולא מאפשר לי לגלוש החוצה ולהתמקד בדברים עליהם שליטתי מוגבלת ולעצמי באופן ממשי אינה תורמת.
אני מזמינה אתכם לחשוב על תופעה מציקה בסביבה הפוגשת אתכם לעיתים מזומנות ומציקה לכם באופן אישי. כמה אנרגיות משקיע כל אחד מכם בחשיבה אודותיה, בתכנון מה ניתן לעשות לגביה? כיצד ניתן לטפל ולשלוט בה במקום להפנות את תשומת הלב פנימה ולהתמקד במה שאני יכול לעשות לעצמי ברמת החשיבה והעשייה. מיותר לציין כי ההקשבה לעצמי היא שתשפר את מצבי בכל המובנים מבלי לחכות ולהיות תלוי לשינוי שייווצר מזולתי. איזו גישה תהיה עבורי יותר חיובית ותועלתית? תחשבו על זה...
מתגבשת קבוצה לאימון בהשראת פרשת השבוע. המפגשים אחת לחודש. נשים המעוניינות להצטרף, מוזמנות לפנות אלי בטל' 6569525 או במייל: כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת