פרשת יתרו מתארת את נדודי ישראל במדבר והיערכות העם לקראת מעמד הברית  עם ד’ בהר סיני.  במעמד זה הביא משה לעם את החוקים והמצוות המהווים את תשתית הקשר בין העם לאלוקים  – עשרת הדיברות.
“ויבא משה ויקרא לזקני העם...ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ד’ נעשה וישב משה את דברי העם אל ד’...” (י”ט 7-8).
קול אלוקים שנשמע  אליהם מהר סיני, קול השופר, הלפידים והעשן שנראו לעיניהם הכניסו את העם להתרגשות רבה והוא הביע נכונות לשמוע את דברי אלוקים בפי משה “דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות” (כ’ 15). העם מתחייב קודם לעשות את דברי ד’ ולאחר מכן לשמוע =לחשוב עליהם ולהבין אותם.
הדיבר האחרון בעשרת הדיברות הוא “לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך” (כ’ 13).
החמדנות היא מחשבה, רצון עז  שיש לאדם לקחת משהו שאינו שייך לו. החמדנות בדרך כלל מכוונת לשלילה.
אם החמדנות היא מחשבה מדוע נותן ד’ צו האוסר על מחשבה  הרי מחשבות האדם נמצאות במוחו ואין כל סימנים המעידים על קיומן ולזולת אין שליטה עליהן.  
בניגוד לתגובת העם לדברי ד’ - ראשית “נעשה” ואחר כך “נשמע” הדיבר “לא תחמוד” מכוון לאותה המחשבה הקודמת למעשה, המובילה את האדם לפעולה שיוצרת מציאות.  
החמדן מפתח במוחו מחשבה בנוגע לדבר שחומד. הוא רואה אותו בעיני רוחו כיצד הוא נמצא ברשותו, והופך לחלק מחייו. הוא מרגיש את התחושה הטובה שהדבר מסב לו, ויכול לראות אותו פיזית מתחבר אליו, ממש חווה אותו בחושיו השונים.
החמדנות יוצרת תמונה מאוד ברורה המובילה את האדם לפעולה, על מנת לספק את רצונו ולהשיג את מבוקשו.

כיצד מתקשר “לא תחמוד”  לאימון ?
מתוך הנאמר לעיל ניתן להבין כי הצו “לא תחמוד” מלמד על הבנת הקשר שקיים בין המחשבה  למעשה וכי מחשבה מובילה לפעולה ויוצרת מציאות. מחשבה שלילית מובילה לתוצאה  שלילית ובאותו אופן מחשבה חיובית תוביל לתוצאה חיובית.
זאת ועוד החמדנות אינה זיק מחשבה אלא מחשבה מפותחת המשלבת בתוכה חושים שונים, רגשות ותשוקה. עיסוק במחשבה וראייתה בדמיון שוב ושוב מניעה בסופו של דבר לפעולה.
גם מתוך החמדנות המוצגת באור שלילי ניתן ללמוד משהו חיובי – חשיבות השילוב של הרגשות והחושים בנוגע לרצונות ולמטרות החיוביות שלנו.  
שילוב זה הופך את המחשבה למשהו ממשי ומוחשי יותר אליו בעזרתו אנו יכולים לכוון עצמנו בפעולה...
כמאמנת נתקלתי באנשים לא מעטים המתקשים לממש את מטרתם והיא נראית להם מאד רחוקה מהם. הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומגוונות אך לעיתים יש להם גם קושי לראות עצמם משיגים את מטרתם בדמיונם.
היכולת לדמיין את המטרה ולחוות אותה בכל החושים עשויה לקרב אותם למטרה ולהניע אותם לעשייה. במקרים שקשה להיכנס לתמונה דמיונית של השגת המטרה כדאי לברר לעצמנו מהו החוש הדומיננטי - שמיעה, ריח, או מישוש ודרכו להיכנס לתמונה  עתידית דמיונית של המטרה המצופה...