מעניין לציין כי מכת בכורות היא האחרונה שהכניעה את פרעה וסיימה את המאבק שפתח נגד משפחות ישראל כשציוה את הגזירה “כל בן הילוד היאורה תשליכוהו...”
ליל יציאת מצרים מתואר כליל שימורים לד’ ולעם. לילה בו ד’ שמר ולא נתן להשחית ולנגוף את ישראל, ולבני ישראל הוא ליל משמרת אותו הם מצווים לשמור לדורות. “ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ד’ מארץ מצרים ליל שמורים הוא לד’ להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לד’ שמורים לכל בני ישראל לדורות” (יב’ 41-42)
בחג הפסח נדרש העם לידע להזכיר ולזכור את החוזק שהפגין ד’ מול פרעה  ולספר את סיפור יציאת מצרים מדור לדור מאב לבן לעולם.  שינון זה יבטיח את ההיכרות עם הסיפור וזכירתו בדורות הבאים.
“...מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ... והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ד’ לי בצאתי ממצרים והיה לך לאות על ידך ולזכרון...  כי ביד חזקה הוציאך ד’ ממצרים ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה”
בנוסף לחיזוק הברית בין ד’ לעם מה עוד ניתן ללמוד מסיפור
יציאת מצרים ?
המילה חוזק חוזרת בפרשה זו חמש פעמים בהקשר לחוזק יד אלקים על פרעה מלך מצרים. חוזק זה העצים את העם ועזר להם בזמן המשבר, ויש בו כדי לכוון גם לחוזקות הפנימיות המצויות באדם, שגם אותן עליו להכיר, לזכור ולא לשכוח.
החוזקות הפנימיות הן אותן יכולות, כישרונות עוצמות ונכסים בהם אני עושה שימוש ביום יום.
החוזקות החיצוניות הן היכולות והמשאבים שאני יכולה לגייס מסביבתי ולרתום אותן לעזרתי בהתנהלות שלי.
אדם מצופה להיות מודע לחוזקותיו ולגייס אותן בכל עת שנדרש להן.
מעניין לציין כי אנשים רבים שוכחים או שכלל אינם מכירים בחוזקותיהם וברגעי קושי שהם כה זקוקים להן מתקשים לגייס אותן.
נראה כי דווקא ברגעים אלו הן מצויות בתוכי עמוק פנימה כאילו מתחבאות ממני ומשאירות אותי חסרת אונים, כשנתק מוחלט נוצר בינן לביני?!
כמו שהעם מצווה לספר את סיפור יציאת מצרים, לשנן אותו מדי שנה בכל דור ודור ולהתחזק בו כך צריך האדם לידע ולשנן לעצמו את חוזקותיו.
נהוג לומר כי יותר מששמר העם על התורה שמרה התורה עליו - בתקופות קשות, הפיחה בו עוצמה, אמונה ותקווה לישועה – כך ההיזכרות והשינון של חוזקותי עשוי לעזור לי להפוך אותן לזמינות בעת הצורך ובמיוחד בעיתות חולשה וקושי.
בתהליך אימון אנו לומדים לזהות את החוזקות שלנו, להכיר בהן ופעמים רבות נעזרים לצורך כך בקרובים לנו. מפתיע לגלות עד כמה הם מכירים אותן לעיתים אף יותר מאיתנו.
העיסוק בחוזקות חושף אותן בפני המתאמן, מציב אותן כישות נפרדת ממנו ולעיתים למרבה הצער אפילו ברמת היכרות ראשונית שלו איתן. אין ספק שתהליך זה מעצים, ומחזק את אמונתו של האדם בעצמו ופעמים רבות התחושה של מצוקה, אי נוחות ומבוכה מתחלפת בגאווה והערכה עצמית.
בהקשר זה אני זוכרת שמתאמנת שאלה אותי “מה, מותר לי לחשוב כך על עצמי? על החוזקות שלי?” האין זה נחשב לגאווה ויהירות מצידי? בבחינת “יהללך זר ולא פיך”. יש לציין כי ידע והיכרות שלי עם יכולותי אינה דווקא גאווה ויהירות (מפניה עלינו להימנע...) אלא בניה וטיפוח של מודעות עצמית שיניעו אותי לעשייה ולפעילות. זוהי אולי גם הזדמנות טובה למתאמן להפטר מתפיסה זו עליה גדלנו שלעיתים רק בולמת אותנו.
כעת כל שנותר לנו לעשות הוא לשבת ולרשום לעצמנו מה הן החוזקות שלנו וכחיזוק לשאול על כך גם את הקרובים לנו. נהיה מופתעים לגלות את ההתאמה בין מה שאנו יודעים על עצמנו לבין מה שרואים ואומרים עלינו קרובינו.

אשמח לקבל תגובה והתייחסות – כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת