פרשת "חיי שרה" מציגה את אברהם באחרית ימיו. הוא קובר את אשתו שרה ומבקש מעבדו אליעזר למצוא כלה ליצחק בנו – האישה צריכה להיות לא מקרב הכנענים יושבי הארץ אלא ממקום מולדתו. אליעזר מעורר ספק בנוגע להצלחת המשימה – הוא מודאג שמא לא תימצא נערה שתסכים לצאת מחרן ולבוא איתו לכנען. אברהם נחוש בעמדתו מדגיש, כי עליו לחזור עם הכלה לכנען ומשביע את אליעזר, כי בשום מצב לא ישיב את יצחק לאור כשדים. “אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם”. (פס’ 7). אליעזר החליט לצאת למשימה כשהוא חדור מוטיבציה להיענות לבקשת אברהם.

מצויד בגמלים וכל טוב יצא לדרך. הוא נשא תפילה לאלקים, בקש חסד עבור אברהם, והרהר במטרה העומדת לפניו תוך כדי כניסה לחוויה דמיונית. בחוויתו ראה עצמו עומד וצופה בבנות העיר שואבות מים, פונה לאחת מהן בבקשה לאפשר לו לשתות מהכד וחושב לעצמו, כי אם תיענה לבקשתו ואף תציע מים לגמליו – זהו הסימן כי היא הכלה המיועדת ליצחק. בהמשך בדיוק כך פועל אליעזר – הוא ניגש אל הבאר כדי לפגוש בנערות השואבות. התוצאה כצפוי ידועה מראש – אכן יצאה לקראתו נערה אשר שמחה לתת לו ואף לגמליו לשתות מים וגם הסכימה לצאת איתו לכנען...

מה סוד ההצלחה של אליעזר במשימה שהוטלה עליו? כיצד המטרה ממנה כה חשש הפכה לממש?

אחד הדברים שעזרו לאליעזר הוא הדמיון, בעזרתו הצליח לחוות את הסיטואציה בתוכה יפעל להשגת המטרה. בדמיונו ראה את הנערות השואבות, ואת עצמו ניגש לאחת מהן לבקש מים, שמע את השיחה שהתפתחה ביניהם ואפילו יכול היה לחוש את שמחת גילוי הנערה המתאימה ליצחק.

אליעזר גייס את כל חושיו ועיצב בעיני רוחו תמונה עתידית ברורה בה הוא פוגש את הכלה העתידית וזו הפכה לממשית ובת השגה עבורו, כפי שאנו יודעים מהשתלשלות העניינים בסיפור...
מה כוחה של החוויה הדמיונית בתהליך ההיערכות להשגת מטרה?

ידוע, כי המוח שלנו אינו עושה הבחנה בין מציאות לדמיון. מבחינתו חוויה דמיונית של התרחשות כלשהי הנחוות בעזרת כל החושים נתפסת כממשית ומציאותית במוח אפילו שהיא נמצאת רק בדמיון. בעזרת החוויה הדמיונית אנו מגיעים להתרחשות העתידית המציאותית עם תחושה שהיא מוכרת,  כאילו כבר “היינו פה” – דבר המקל את ההשתלבות  והתפקוד בהתרחשות שכן ידועות וברורות לנו כבר הפעולות שעלינו לעשות.
התנהלותנו המתבצעת מתוך תחושת ידע ובטחון משפיעה כמובן על הצדדים המעורבים ונותנת תחושה, כי אפשר לסמוך עלינו.

באחת מפגישות האימון שלי עם אישה כבת ארבעים, ביקשתי ממנה לדמיין סיטואציה עליה עבדנו. בתחילה היא התקשתה לעשות זאת אך בעזרת חוש השמיעה שהוא הדומיננטי אצלה היא החלה בתהליך, תוך שיתוף שאר החושים בהמשך ולבסוף הצליחה להיות באופן מלא בחוויה העתידית.

כל מטרה שאנו מבקשים לממש – טוב נעשה אם דרך החוש הדומיננטי שלנו ושילוב כל שאר החושים – ראיה, שמיעה, ריח טעם ומישוש נחווה בדמיון את מירב פרטיה.
התנסות זו עשויה להעניק לנו בטחון לקראת מימוש כל מטרה וחזון שלנו בחיים – ראיון עבודה, שיעור מבחן, שיחה חשובה, פגישה וכד’ ותבטיח שנפעל בצורה המיטבית שלנו בהשגתה.

מתגבשת קבוצה לסדנאות: “אימון בהשראת הפרשה"
לבירור פרטים  ולתגובות למאמר:
כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת