ט”ו באב באופק, ואני מתרפקת, רואה בעיני רוחי את בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים. כולן בבגדי לבן שאולים, נראות, פחות או יותר, אותו דבר, רוקדות להן, מרחפות במחול מסחרר כדי למצוא חתן. מחול מודרני, אתני, ריקודי עם או עמים, כיד הדמיון הטובה עליהן. הבחורים, מגיעים לשם, מי ברכב ומי ברגל, מגיחים מן הביצות הטובעניות, מגבעת שמואל, מקטמון, מקרית משה ומקצות הארץ והתבל. מגיעים למטרה רצינית, למטרת חתונה. אני משחררת אנחה, קורעת חצי גופו של אדם. האם היינו חוסכות לעצמנו- השדכניות - עבודה?
קודם כל, אני רושמת לעצמי, היינו משתחררות מעול הבירורים. לא פעם אני מציעה הצעה, נושאת תפילה קטנה בלב ואומרת תהילים- שתוך כדי הבירורים, לא יקלקלו לי את השידוך. אמן. מעשה בבחור בן טובים ממוצא ספרדי שראה בת טובים ממוצא אשכנזי, ובצורה מכובדת ביקש מחבר משותף שיכיר לו אותה. הלה נעץ בו עיניו בתימהון- ‘מה פתאום? מה הקשר? היא לא תתאים לך!’ הוא כבר החליט. ועל זה נאמר: ‘כי באפם הרגו איש’. אותן נשמות טהורות, שאצלן אתה מברר- מכניסות את שיקול דעתן הלגמרי סובייקטיבי לבירור- וכך מתקלקל לו שידוך. סיפרה לי אותה בחורה ממוצא אשכנזי- ‘מזל שבעלי היה נחוש בדעתו להכיר אותי והתעקש. אבל כמה את מכירה שלא מתעקשים?’
בקצור- אחד היתרונות של לחול בכרמים הוא המפגש הישיר בין העין של הבחור לבחורה- ואין מי שיקלקל באמצע. זה חוסך לנו שעות מחשב ואינטרנט. טלפונים, טפסים ורשימות מכולת. מכירים את התופעה, ברגע שפגעה עינך במישהי, והיא מוצאת חן בעיניך, כבר לא מעניין אותך בת כמה היא, אם היא רווקה או גרושה, בת מדרשה או בעלת תשובה. תופעה ידועה. וכמובן, גם ההיפך. בכיוון ההפוך זה עובד אותו דבר.
מצד שני, אני אומרת לעצמי, מה עם כל המפגשים האלה של הפנויים-פנויות? הרי הם באים, אוכלים ביחד, מדברים ביחד, עושים סדנאות ביחד- ובכל זאת, לא תמיד מתפתח קשר. אז מה אני מפנטזת? שאם הם יכתתו רגליהם לאדמות הטרשים, מזיעים, נעקצים מזבובים ויתושים- יצא מזה משהו?
ובכלל, כמו שאת מכירה את החבר’ה, הרי אחרי פגישה אחת שבה הם בחרו זה את זו, יתחילו הספיקות, ההתלבטויות, ההתייעצויות ו....מה הרווחנו מכל העסק של המחולות?
בקיצור, איך זה עבד בזמן חז”לנו? מה המרשם?
הרב אליהו דסלר ב’מכתב מאליהו’ חלק ד’, (עמ’ 180) על הפסוק ממגילת איכה “דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד, כל שעריה שוממין, כהניה נאנחים, בתולותיה נוגות, והיא מר לה”, מסביר את דברי התרגום, שהבתולות סופדות על כך שפסק המנהג לחולל בכרמים בט”ו באב וביום הכיפורים.עדין הן סופדות, נראה לי. אז מה היה שם?
בזמן אבותינו טהרת הלב הייתה כזו שקדושת השידוכין וקדושת יום הכיפורים הייתה שווה. אדם היה נפנה לשם שמים ומתרכז בעיקר, תולה עיניו לקב”ה, שימציא לו את הזיווג הנכון. אני מהרהרת לי, ביני לביני,
שאם מצאו להם אבותינו זמן לצאת ביום הכיפורים לחול בכרמים, אני מניחה שהתפללו בנוסח ספרדי או תימני. אשכנזים הם בטח לא היו, כי הללו יושבים ספונים בבתי הכנסת כל היום, עם חזנים ויוצר’ס. איך ימצאו זמן לחפש בחורה בכרמים? ובכן, מסתבר, שלפחות פעם בשנה משתלם להיות מעדות המזרח. השכם, בחור צעיר, למניין וותיקין, קפל את טליתך בשעה עשר בבקר, ולך לך לתפוס ראשון את הבלונדינית בכרם. כל הקודם זוכה!
אבל, ישאל השואל, יש היום פייס-בוק, וגם אני נכנעתי לאופנה ושולחת תמונות לחבר’ה, אם יש מציאת חן או לא. האם זו לא פעולה דומה?
כנראה שיש הבדל.
בחורה  בתמונה, בחור בתמונה- זה משהו פלקאטי. חסרה פה התנועה.
לאחרונה התוודעתי לשיטה רפואית של רופאים הומאופטיים- איך תדע לאיזה מאכל אתה אלרגי?
ובכן- יש את שיטת האבחון של המטוטלת. האדם יושב מול מאכל כל שהוא, נגיד- שזיף. מנקה את המחשבה, בא ללא פניות וללא דעה מוקדמת. קושרים חישוק עגול, חלק, אולי טבעת חלקה, על שרשרת או חוט, ובצורה נקייה וחלקה, משוחררת מקיבעון, מנדנדים את העיגול מול השזיף. אם החישוק פונה לצד ימין- השזיף טוב לך. אם הוא פונה לצד שמאל- הוא לא טוב לך- אתה אלרגי אליו.
חשבתי לי- לא סתם הקב”ה גילה לי את שיטת האבחון הזו אמש. כנראה היה פה רמז למחול בכרמים. במעגל, כולם שווים. כולם במרחק שווה מנקודת המרכז. אתה הבחור- בא נקי מדעות קדומות, לחפש לך כלה והן מחוללות מולך. הבחורה הנכונה לך- כבר הקב”ה יפנה את לבך אליה, ואתה תדע זאת, אם תכוון לבך לשם שמים. כל השאר- תהיה אלרגי להן, ולא משנה איך הן נראות.
שוב אני משחררת אנחה. כנראה יש משהו במחול, בתנועה, שעושה את זה. אבל איזה רב יתיר היום ריקודים מעורבים? ואלה שכן רוקדים מעורב- כבר מתחתנים כל כך מהר?
ובכלל, עוד לא דיברתי על הבנות. האם הן רק נבחרות, או גם בוחרות? האם במחול הן היו אקטיביות או פסיביות? איזו תפילה הן נשאו בלבן, ואיך עבדה אצלן שיטת המטוטלת? אולי בתפילתן הן זימנו לעצמן את החתן הנכון, והקב”ה נענה לתפילתן? בקצור- ספור מורכב.
השבוע קבלתי למייל קישור לסרטון ביוטיוב המתעד ריקוד ספונטני, ציבורי, מתועד בסינמה סיטי.  בסוף הסרטון מופיעות בגדול האותיות love. צפו, תיהנו, ותחשבו- איך משיבים לנו את חדוות מציאת הזיווג כמו בזמן אבותינו? גם מחולות, גם לשם שמים, גם בצורה שוויונית?
מה דעתכם?
http://www.youtube.com/watch_popup?v=x2qT5OGY0Wo