מה הקשר בין נושאי הכתבות שלי, שעוסקות בזוגיות בדרך כלל, לנושא שבכותרת? בעקבות הכתבה תבינו.
ובכן, בשנים האחרונות אני מקבלת מדי פעם מכתבים לדוא”ל שלי על מכירת או השכרת דירות ובתים לערבים בפסגת זאב. מהלך זה נצפה בזמנו, על ידי נציגתנו בעירייה ועורכת ‘קול הפסגה’, יעל ענתבי, עת דובר על הקמת גדר ההפרדה. אך טבעי הוא שתושבים מהעבר השני של הגדר יעדיפו לעבור ולהתגורר בתוך הגדר, בתוך ירושלים.
קצת הזכיר לי את התקופה בה תוכננה הנסיגה מחבל ימית, ונוצר קו גבול בתוככי אל-עריש, אם אינני טועה, או שמא הייתה זו רפיח? תושבי העיר הערבית העדיפו להעתיק מגוריהם לגזרה הישראלית ולא להישאר בגזרה המצרית. כנראה שאצל היהודים התנאים טובים יותר.
אינני מתעתדת לכתוב על ההיבט ההלכתי של הנושא. לשם כך קיימים רבנים. ברצוני לכתוב על זווית הראייה החברתית, הלאומית.
ארגון ‘יד לאחים’ מטפל שנים רבות במצוקה של בחורות יהודיות שהתיידדו עם בחורים ערבים, ולאחר סבל מתמשך במסגרת נישואים משותפים, נדרש תמרון מסובך במיוחד להוציא את הבחורה מרשות בעלה, להסתיר אותה ואת ילדיה, ולשקם את חייה. צעירים ערבים שעובדים אצל יהודים ידועים בחלקת לשון ובתכונה של פזרנות כספית. הם מסוגלים להרעיף כסף ומתנות על בנות זוגן כדי לקנות את ליבן, אך העתיד לא יהיה ורוד מאוחר יותר. בשכונת פסגת זאב ובמקומות אחרים בבירה מתגוררות משפחות רבות של עולים מארצות דוברות אנגלית או רוסית. לא תמיד יודעת צעירה מחו”ל להבדיל בין ערבי ליהודי ממוצא מזרחי. אחרי שקשר כזה נוצר- הפירוק הוא בעייתי ביותר.
מי ירצה לתת יד למהלך כזה?
אני מודעת לעובדה שהטיעון שלי עלול לגרור תגובות נזעמות. בכלל, מה כבר אפשר לטעון נגד בן אדם פרטי שנמצא במצוקה כלכלית, כשהוא רואה מול עיניו ממשלות בישראל שנוקטות בצעד הרבה יותר קריטי?
לצערנו, בתקופה זו של ‘בין המיצרים’, אנו אבלים לא רק על חורבן בית המקדש לפני אלפיים שנה, אלא גם על חורבן סיני וחבל ימית בתקופת ממשלתו של מנחם בגין, על חורבן גוש קטיף בתקופתו של אריאל שרון, ודואגים אנו על עתיד יהודה ושומרון ותכניות ההקפאה של ממשלת ביבי נתניהו. מה יאמר האדם הפרטי? ממשלת ישראל היא זו שנותנת לגיטימציה לאדם הפרטי למכור או להשכיר את נכסיו לערבי, כי הוא רואה את ממשלתו כדוגמא מול עיניו.
מכיוון שכל עם ישראל ערבים זה לזה, כולנו יושבים באותה ספינה המטלטלת על הגלים. יד אחת עלולה לפגוע בחברתה.
המוכר או משכיר נכס לערבי, יביא לתגובת שרשרת של קשרים רומנטיים בין ערבים ליהודים, הטרדות והצקות של ערבים ליהודיות, והנמכת קרן ישראל. ובכלל, אין דירות היום בירושלים. למה שלא תתאמץ למכור ולהשכיר את דירתך ליהודי? עוד קצת מאמץ.....
זכותנו על הארץ מובטחת, אך היא תלויה גם במעשינו. אני יודעת בוודאות, שאם אדם יהיה חזק ויהיה נחוש לעשות עסק רק עם יהודי, ה’ יעזור לו והוא יראה ברכה בעמלו. לפעמים אנו אובדי עצות וחושבים בלבנו- מה כבר אני הקטן יכול לשנות או להועיל?
גורלו של עם נקבע לא רק במהלכים גדולים של ממשלות, אלא דווקא במהלך של האיש הקטן. כל אחד הוא נר קטן, וכולנו אור איתן. אם כל אחד יפנים את ההשלכה של מעשיו, ויתאמץ להימנע מעסקה עם ערבי, הפתח הצר כמחט יהפוך לפתח רחב כפתחו של אולם. נחישות כזו מביאה ברכה, לאדם הפרטי ולעם ישראל בכללותו.
