לאחרונה עלה על שולחן הדיונים בקבוצות המודעות העצמית שלי המושג - חוזה נישואין. לא מדובר בסעיפים להם מתחייב החתן לכלה על פי הכתובה מתחת לחופה. מדובר בחוזה אחר לגמרי.
מתברר שכל זוג כאשר הוא בא בברית נישואין, הוא חותם מבלי דעת על חוזה סמוי, בלתי נראה. זהו סוג של חוזה שלא ממש מדברים עליו. הוא קשור לאופי של בני הזוג, תחומי ההתעניינות שלהם, רמת שמירת המצוות שלהם, וכדומה. נכון שלפעמים עולה על השולחן החוזה הסמוי ונידון בגילוי לב. זהו מצב טוב. אך לפעמים קורה שהחוזה הסמוי לא נידון בין שניים שבאו בברית הנישואין, משום שהם לא מודעים לו, וזה יכול ליצור בעיות בעתיד.
למשל- שני מתנחלים צעירים שחלמו לגור באוהל על גבעה בשומרון, עשויים לאחר שנתיים- שלוש להגיע למסקנות שהם לא חשבו עליהן קודם לכן. למשל- הוא מגלה שהוא לא מתחבר ללכידות ההדוקה של החבר’ה. הוא זקוק ל’ספייס’ שלו יותר מאחרים. היא חייבת מזגן בקיץ ואמבטיה נורמאלית והבוץ שנכנס אליה הביתה בחורף מוציא אותה מדעתה. פשוט - מה שרואים לפני הנישואים- לא רואים אחרי הנישואים. או שניים שהתחתנו כדתיים-לייט, אך במהלך עשר שנות נישואיהם עברה על הבעל רוח טהרה והוא החליט להיות דתי יותר. משום מה התהליך הזה מתרחש סביבי בקצב מהיר. מהיום לא ימצא חן בעיניו שאשתו הולכת בשרוול קצר, צופה בטלוויזיה, ולמה היא לא מסכימה לשמוע שעורים מרבנים? הוא מתלונן בפני הרב שלו.  שני מקרים אלו ורבים אחרים הם דוגמאות לשינוי חוזה הנישואין הסמוי.
בשנים האחרונות נפתחו אופציות רבות לנשים ולא פעם מוצאים עצמם בני זוג בוגרים, שילדיהם עזבו את הקן, בזוגיות חדשה. האישה כבר לא יולדת, מניקה, מטופלת בקטנים ועתותיה בידיה. היצע מגוון של קורסים וחוויות תרבותיות חדשות מוציאים את האישה מהבית והיא תוכל גם לעשות הסבה מקצועית. פתאום עומדת מול בני הבית אישה, אם וסבתא חדשה. איך הם יעכלו את השינוי?
המודעות לגמישות בחוזה הנישואין הסמוי, היא המפתח למעבר חלק יותר בין חוזה סמוי אחד למשנהו במהלך החיים המשותפים.
באחד ממפגשי  הנשים שלי חשבנו שאולי באמת היה כדאי להגדיר את הנישואין כחוזה עסקי בין שותפים, שכל שנה דנים בחוזה שלהם מחדש ושוקלים: האם ברצוננו לשנות משהו, להוסיף סעיף, למחוק סעיף אחר? האם אנחנו באותו מקום, או שמא עובר עלינו שינוי? ממש לשבת ולדבר על הנושא מדי שנה. לידות, שמחות, מעברי דירה, שינוי מקום עבודה, פטירת הורים- אלו נושאים מספיקים לחולל שינויים דרמטיים אצל שני בני זוג. מלבד מה שמספק לנו העידן המודרני , בעיקר במדינת ישראל המתחדשת.
אם זוג נכנס למערכת הזוגית בידיעה שכל שנה או כמה חודשים הם יושבים לגבש מסמך עקרונות משותף מחודש- יהיו להם פחות הפתעות, פחות חיכוכים, ותיווצר מערכת זוגית ומשפחתית גמישה ורעננה.
לאחרונה העליתי את האופציה הזו בפני חבר’ה צעירים. אחת מחברותי השדכניות הציעה לחבר’ה את המילה ‘שותפות’ כמגדירה את מוסד הנישואין, והתפתח דיון סוער.
משום מה המילה ‘שותפות’ צרמה באוזני החבר’ה, והם העדיפו הגדרות אחרות, למשל- זוגיות. המילה ‘שותפות’ קלקלה להם את הרומנטיקה. אבל דווקא הגדרת מוסד הנישואין כמקום בו מבררים חוזה סמוי ושותפות , היא זאת שתמנע את הנפילות שחווים החבר’ה לאחר נישואין. עם שוך המוסיקה ואווירת הריחוף בתחילת הנישואין, מודעות  עצמית לתהליך הבונה שיבוא אחר-כך, במשך כל החיים- תביא בעקבותיה את האהבה המיוחלת. אהבה אמיתית המבוססת על אדנים מוצקים של חוזה יציב וברור.