הכותרת למאמר  נלקחה מאחרית דבר שכתב המתרגם דורון ב. כהן לספרו של הסופר היפני טרו מימוטו- רקמת סתיו.
ברומן רקמת סתיו מתוארת חליפת מכתבים שיוזמת אישה צעירה בשם אקי לגרוש שלה, יסואקי. וכך נפתח הרומן:’מעולם לא דמיינתי לעצמי שאשוב ואפגוש אותך, ודווקא בקרונית הרכבל העולה מגן הדליות לבריכת דוקקו שבהר זאו. כל כך הופתעתי עד שבמשך עשרים הדקות שבמהלכן טיפסה הקרונית ועלתה במעלה ההר, דומה היה עלי שהמילים נעתקו מפי לחלוטין.’
אקי נוסעת עם בנה קייוטקה, הנכה מלידה, לראות את הכוכבים מפסגת הר זאו. הפגישה הפתאומית עם הגרוש שלה מניעה אותה לכתוב לו מכתב. דרך המכתבים נפרשת בפני הקורא יריעת חיים שלימה של שני אנשים, שחוו נישואים משותפים במשך תקופה קצרה, אך הנסתר ביניהם רב על הגלוי. בתהליך חליפת המכתבים הם יגלו רבות זה על זו, ישתפו תובנות זה עם זו, יעברו תהליך של התבגרות והשלמה- ויגיעו בסוף הספר למקום טוב יותר ונכון יותר. לסוג של גאולה ופדות.
יסואקי הגרוש, שמצבו הלך והדרדר בעקבות הגירושין, ימצא עוז ותעצומות נפש בחייו, לא רק בגלל יוזמת הכתיבה של גרושתו, אלא בעיקר בזכות מסירות נפש של בחורה צעירה, חברתו לחיים, שאוהבת אותו ומאמינה בו. היא תשלוף אותו משאול תחתיות,  בדרך, שמן הסתם, יועצות נישואין היו מתנגדות לה.
אני קוראת את הספר ואומרת לעצמי, שבסופו של דבר, סדנא דארעא- חד הוא. יפן היא אי-שם הרחק במזרח הרחוק, ובכל זאת אנשים בעולמנו חווים תהליכים משיקים.
יסואקי בספר חווה מוות קליני. התיאור של מה שעובר עליו כאילו נלקח מספר מוסר יהודי. מי שצפה בסרט ‘חותם האמת’ המופץ ביוטיוב, ימצא אותו תיאור בדיוק בספר. הסופר מימוטו הוא גוי יפני. הוא לא צפה בסרט ‘חותם האמת’, מן הסתם, ובכל זאת יש לו מודעות לכך שיש לאדם ‘רוח’, מעבר לגוף, ושיש לו נקודת בחירה בין טוב לרע. כשאתה חווה מוות קליני- חייך עוברים מול עיניך ביעף כסרט- ואתה חווה בכאב את המעידות, ומודע היטב למעשיך הראויים. חלק אחד בך צופה בחלק שני.
יסואקי יגיע לאיזון נכון כשייקח אחריות על חייו, וממקום של חמלה וענווה יסייע לחברתו לחיים ביוזמה העסקית החדשה שלה. זהו מקום לא קל עבור גבר כיסואקי.
בגלל שאינני רוצה לגלות את כל תכנו של הספר - לא אפרט מה עובר על הגיבורים. פשוט שווה לקרוא את הספר. אומר רק זאת, שמעניין לבדוק מה נחשב בעיני קוראים כ’הפי-אנד’. בעיני- כששני אנשים חווים תהליכי מודעות וקבלת החלטות ממקום של תובנה שלמה ואחראית- זו כבר בשורה לאנושות, ולא משנה באיזה מקום הם ממוקמים על הגלובוס. יש סיכוי לאהבה בחיינו- והיא באה ממקום של בחירה מול האנשים סביבנו- קרובי משפחה ואוהבים. רק חשבתי לעצמי- אם ילדה הייתה מתחנכת מילדות להבין שהיא מקור לגאולתו של הגבר או, חס וחלילה- מפלתו- האם היא הייתה מתנהלת אחרת? שאלה מספר אחת. ושאלה מספר שתיים- אם הגבר היה מתחנך- במשפחתו ובמוסדות הלימוד שלו- שהאישה היא גאולתו ופדות נפשו- אולי הוא היה מתנהל אחרת?
אמנם כתוב בתורה- זכה- עזר, לא זכה- כנגדו. השאלה היא כמה עומק מייחסים לנקודת הבחירה של האדם- או שמא אנשים התרגלו להשאיר את הזכייה לאיזה מזל או גורל שלא קשור אליהם? שווה בדיקה.