מאמר זה לא היה נכתב, מן הסתם, אילולא הסערה התקשורתית סביב שאלת השתתפות תנועת ‘בני עקיבא’ בטקס הסיום של צעדת הל”ה ה’תש”ע. אינני בקיאה בפרטי המקרה, גם אינני באה לחוות דעה בעד או נגד שירת נשים. כן התעורר בי צורך להרהר בקול בנושא תכניו של הזמר העברי  ואופן הצגתו, כשחלק ממנו מושר על ידי להקות צבאיות מאז ומעולם.
לא מזמן מצאתי את עצמי נוברת בדוכני ספרי השירה הישראלית באחד מסניפי רשת ‘צומת ספרים’. מקום אהוב עלי ביותר. אני אוהבת ספרים, אוהבת להתעדכן בחדשים, ומפעם לפעם רוכשת ספרים במבצע לנכדים למתנות חגים וימי הולדת. באותו יום חיפשתי ספר שירים ישראליים לנכדה קטנה אוהבת שירה. נברתי בשפע הספרים המוצעים על הדוכנים ואזני בנייד כרויה לשלל עצותיה של כלתי שישבה מול המחשב באינטרנט וכיוונה אותי לספר זה או אחר. היצע ספרי השירה הישראלית והזמר העברי הוא עצום ומגוון. בקלות אתה יכול להתבלבל. לאחרונה יצאו ספרים עם תמונות נוף מרהיבות תוצרת הארץ וכמו כן ספרים המתעדים את ההיסטוריה של השיר. מה אקנה לנכדתי?
מכיוון שאת כל ספרי השירה לילדים כבר יש לה, הלכתי לכיוון דוכן ספרי השירה למבוגרים.
‘יצא לאחרונה ספר שירים של חיים חפר,’ אמרה לי כלתי בטלפון. הלכתי לעיין בספר הנ”ל, ששכחתי את שמו, וכמעט רכשתי אותו. ברגע האחרון פסלתי את האפשרות.
מול עיני עמדה דמותה הרכה, הנקייה, החפה מכל פסולת  של נכדתי, כשעיני ריפרפה בין הדפים ונתקלתי בשיר:
יש בחיפה חתיכה, היא גרה ברחוב פנורמה.
שאביא לה ספר עם כזה שיר? עברתי לספר שירים של נעמי שמר:
שם מצאתי את ‘אהבת פועלי הבניין’ עם מילים כמו:
כשאת לובשת את השמלה האדומה
אז בבנין לפתע צומחת עוד קומה
את משגעת פה את כל הנוער
את יפה בכל התסרוקות
כשאת עוברת בעקב גבוה
את שווה סימפוניה של שריקות
ומה אעשה עם שיר של דן אלמגור כמו ‘כשאת אומרת לא – למה את מתכוונת?’
בקצור- איך אמצא ספר שירים ישראליים, על טהרת הזמר העברי, בלי שיהיה בו רמיזות לא צנועות?
בתור צברית שנולדה עם קום המדינה, הורגלה אזני בכל השירים שהתנגנו מאז ומעולם ברדיו. אני זוכרת גם הופעות של להקות צבאיות- עם תנועות וקריצות לא תמיד צנועות, כשחושבים על זה, במחשבה לאחור. אבל אנחנו אז- לא שמנו לב.
המהפך בחשיבה שלי ביחס למסרים של השירים התעצם עם חלוף השנים. שמתי לבי לכך אחרי שצפתי בהופעה של שלמה ארצי, שאת ‘ירח’ שלו אהבנו לשמוע. הלכתי עם בתי הגדולה וחברותיה להופעה בפני סטודנטים, ומאז פג טעמו בעיני. צפיתי בעיניים נדהמות איך שלמה ארצי, תוך כדי הופעה, פשוט ‘עוגב’ מעל הבמה אחרי המעריצות שלו, שלא התביישו למהר לעלות על הבמה כדי ל’זכות’ ממנו לריקוד. מה לי ולו?
בליל שבת, תוך כדי סדר ט”ו בשבט, ישבנו ושרנו שירים עבריים, שירי ארץ ישראל הנושנה והטובה, שירי ירושלים. הרגשתי ששיר עברי בארץ ישראל הוא שיר קודש, לא פחות מזמירות שבת. לא רק ‘שירת העשבים’ שהגה ר’ נחמן מברסלב, אלא גם ‘קום והתהלך בארץ’, ‘שלג על עירי’ וכיוצ"ב.
אני מרגישה שעלינו להיזהר עם השפה העברית, לשמור אותה נקיה מפסולת. עלינו לשמור על השירה העברית, כי שירה עברית היא קודש.  אני יודעת שמשוררים בתקופת ‘תור הזהב’ בספרד כתבו שירי אהבים, וגם היום אני די מעודכנת עם הפלייליסט של גלגלץ.
אולי התקדמנו? עברנו סוג של זיכוך? משהו מהדהד בי. הייתי שמחה מאד לשמור על נשמת הדור הצעיר שתהיה מחוברת לארץ הזו בשירי ארץ ישראל- בצורה זכה וטהורה.