בשבת ‘בראשית’, שבנו וקראנו בפרשה על בריאת הזוג הראשון בעולם. בריאתו, ענייניו, וכל מה שהסתבך וסיבך את עצמו מאז. מאותה נקודה עד ימינו שלנו הרבה לא השתנה. הדרך, הסדר שבה נבראו האיש והאישה מלמדים רבות על מהותם ועניינם בעולם.
קחו למשל את הגבר.
נקודת הפתיחה הטבעית שלו היא להיות ‘לבד’.
לכאורה, ה’לבד’ זה מצב טבעי עבורו. מאז שהוא זוכר את עצמו באיזה תא אחורי במוח, באונה השמאלית או הימנית, הוא זוכר שמצב טבעי רגיל זה אחד. נכון שהוא הגיע בתת ההכרה למסקנה ש’לא טוב היות האדם לבדו’, אבל לכתחילה, הוא הסתובב לו, אדון הבריאה בגן עדן, ולא היה לו כל כך גרוע.
לעומתו, הגברת, נקודת הפתיחה שלה היא ‘שניים’ - להיות בזוגיות. האישה פקחה את עיניה לראשונה וראתה מולה איש. בשבילה, נרשמה בתודעתה, באונה הימנית או השמאלית במוח, שמצב טבעי זה שניים. כשהיא פוקחת את העיניים בבקר היא חייבת לראות מולה בן זוג נצחי.
הזוג הראשון שלנו הסתבך ישר על ההתחלה, כי הגבר, כדרכו בקודש- הלך לישון, ואילו האישה חיפשה עם מי לדבר. מכיוון שלא היו אז סבתות, אמהות, אחיות, דודות וקבוצות תמיכה, גם אינטרנט עוד לא היה אז, פייסבוק וכיוצ"ב, הגיעה האישה, איך לא? לנחש. זה יודע לדבר, לדובב. גם היום.
לאישה חשוב השיח, הקשר האישי, ניתוח החוויות. הגבר- מחפש לממש את החוויה הזוגית, ומצידו שתהיה יפה ותשתוק.
אם יש את מי ‘להאשים’ במצב האבסורדי שנוצר במתח הזה בין האיש לאישה, זה רק את בורא עולם, שתכנן לנו עבודה אינטנסיבית על הקשר הזוגי. בחינוך נכון מגיל צעיר, ניתן להביא את הגברים להבנה מי היא אישה ומה הם צרכיה, וגם את האישה להביא למצב תודעתי מהו גבר ומה הוא צריך.
התורה והחינוך היהודי לדורותיו עשו מאמצים גדולים לחינוך נכון לחיי משפחה. אלא דא עקא, שתמיד, בכל הדורות, נהיה מושפעים מתרבויות אחרות, וגם חינוך יהודי הוא לא תמיד מספק.
זוג מגיע להתייעץ עם הרב. הרב שומע את כל טענותיה של האישה ואז הוא פונה לאיש: ומה יש לך להגיד? – שתעזוב אותי בשקט. זהו.
לאחרונה צפיתי בתכנית טלביזיה על מצב הפנויים-פנויות בחברה הדתית לאומית שלנו. אחד הבחורים, בחור אקדמאי מבוסס התראיין ואמר: העיקר שהבחורה לא תהיה ‘חופרת’! איך בחור כזה יוכל לבנות מערכת זוגית אם לכתחילה הוא מגיע בגישה כזו לדייט? לא בגלל הפסיכולוג והיועץ לנישואין תקשיב לאשתך אלא בגלל ההבנה שכך בורא עולם ברא אתכם, ותבינו מה אתם עושים, לכתחילה. לא כשיתחילו הבעיות.
מאיפה הגיעה ה’חופרת’ למוחו של בחור צעיר אקדמאי ומבוסס? מסתבר שהשקפות עולם כאלו מחלחלות כבר בגיל צעיר לימים.
נכדי בן התשע, הלומד בתלמוד תורה ישב אצלנו בסוכה ואמר ‘וורט’ בשמו של הרב שלו. ‘למה אומרים בסוכות ‘ושמחת בחגך?’, כי בסוכות יש לגבר הזדמנות לישון לבד בסוכה בלי אשתו...’
מחנכים ורבנים יקרים!
יש בדיחות ויש חוש הומור. אבל זהו וורט פסול. כי הנה כך מחלחלת בתודעתו של הילד בן התשע התמונה של ה’חופרת’. ואיך נתקן?
נהרהר בביטוי ‘חופרת’. מה היא מחפשת, האישה, כשהיא חופרת? היא מחפשת אוצר. מי הוא האוצר אם לא בן הזוג שלה שכרת אתה ברית לנצח נצחים? גבר יקר! שתף פעולה עם רעייתך בשיח והקשבה והבנה, ואז זו לא תהיה ‘חפירה’, אלא מציאה כשרה של אוצר שלא יסולא בפז - הקשר ביניכם, והאהבה שתישאר ותפרח ביניכם לנצח.
