לרגל שבוע (בעצם שבוע וחצי) הספר המתקיים בימים אלה חשבתי לנכון להקדיש את הפינה הפעם לשמות רחובות בשכונה המנציחים סופרים וספרים. כפי שכבר נכתב במדור זה בעבר בשכונת פסגת זאב למעלה משמונים רחובות המנציחים ומזכירים עניינים היסטוריים שונים, בין השאר מונצחים בשכונה מספר סופרים וספרים. בנוסף לסופרים והספרים המונצחים, יש לא מעט ספרים שנכתבו על דמויות המונצחות בשכונה (עמיחי פאגלין, חיים פזנר, חיים לסקוב, ירמי ברדנוב, דוד ניב, אליעזר תבין ואחרים) שאותם לא כללנו בסקירה זו.

הסופר דן פגיס
רחוב דן פגיס הוא רחוב  ללא מוצא בפסגת זאב מזרח המתחבר לרחוב יצחק טוניק.
דן פגיס (1986-1930) היה סופר ירושלמי ידוע, הוא נולד במחוז בוקובינה שברומניה, לשעבר פרובינציה באימפריה האוסטרו-הונגרית, שיהודיה דיברו גרמנית. אחרי מות אמו בגיל שלוש, גדל אצל הוריה. באותו זמן עלה אביו לארץ-ישראל והשניים התראו רק בתום המלחמה. ב-1941 נשלח דן בן האחת עשרה, עם הסבא והסבתא, למחנות שבטרנסניסטריה (אוקראינה) ובתום המלחמה, בדרכים נפתלות, עלה ב-1946 לארץ-ישראל והתחנך בקיבוץ. שנים אחדות אחר כך התחיל לפרסם את ראשוני שיריו בעברית. החל מ-1959 למד באוניברסיטה העברית בירושלים וכאן התחתן ונולדו שני ילדיו. ב-1959 יצא ספר שיריו הראשון “שעון הצל”. מ-1972 שימש פרופסור לספרות עברית בתקופת ימי הביניים בספרד ובאיטליה ופרסם ספרי מחקר, מן החשובים בתחום.
בכל ששת ספרי השירה שיצאו בחייו וגם בזה שיצא אחר מותו, במישרין או בעקיפין, מקום מרכזי נועד לניסיון חייו כאסיר מחנות וכפליט. בספרו השלישי (“גלגול” 1970) מצאה חוויית השואה שעבר בנעוריו את ביטויה המובהק. בשירי “קרון חתום” שבאסופה זו, כלולים כמה מן השירים הנוקבים ביותר בשירה העברית, על ניסיון אדם יהודי בשואה.
בקובץ “מלים נרדפות” (1982) מסתמנים בשירתו שני כיוונים חדשים: שירים בפרוזה והכיוון האוטוביוגרפי - הווידוי. הכיוונים האלה מתפתחים בפרקי “אבא”. אלה הם פרקי פרוזה, בהם בוחן המשורר את קשריו הסבוכים עם אביו. התפרסמו אחרי מותו.

מחקר בספרות שערך דן פגיס
בתחומי המחקר נודע בספריו החשובים “שירת החול ותורת השיר למשה אבן עזרא ובני דורו” (תש”ל), “חידוש ומסורת בשירת החול - ספרד ואיטליה (תשל”ו) ו”על סוד חתום” (תשמ”ו), שבהם סלל דרכים חדשות ומקוריות לחקרה הספרותי של שירת החול בעברית.
כתב ואייר ספר ילדים אחד ויחיד, “הביצה שהתחפשה” (עם עובד) שיצא בלמעלה מארבעים מהדורות.
ספרי שירה של דן פגיס, מהדורות ראשונות: “שעון הצל” (ספריית פועלים, 1959), “שהות מאוחרת” (ספריית פועלים 1964), “גלגול” (מסדה 1970), “מח” (הקיבוץ המאוחד תשל”ו), “שנים עשר פנים” (הקיבוץ המאוחד תשמ”א), “מלים נרדפות” (הקיבוץ המאוחד תשמ”ב), “שירים אחרונים” (הקיבוץ המאוחד 1987, ערך והוסיף אחרית דבר שמעון זנדבנק), “דן פגיס, כל השירים” (הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק 1991, בעריכת ט’ כרמי וחנן חבר”.

הספר כסא רחמים – ומחברו הרב רחמים מלמד
הרב רחמים מלמד הכהן, נולד בעיר שיראז באירן בשנת 1865. בשנת 1907 עלה הרב מאירן והתיישב בירושלים. הרב רחמים תיפקד כרב עדת יהודי פרס בירושלים ודאג לכל צרכיה. הוא כתב את הספר ‘כסא רחמים’. ספר זה  הינו ספר פרשנות על חמשה חומשי תורה, על פרקי אבות , על חמש מגילות. הספר כסא רחמים יצא במהדורתו הראשונה בשנת 1912.
‘כסא רחמים’ רחוב מעגלי הממוקם בקצה הצפון מזרחי של השכונה. הרחוב מקיף במרכזו אתר ארכיאולוגי מעניין מימי התלמוד (מהמאה 5-6 לספירה).
כדי להתרשם מאופי המחבר וספרו נביא מעט מן ההקדמה אותה כתב הרב לספרו כסא רחמים:
הספר מוגדר על ידי הכותב כנותן אמרי שפר: לזיכרון ולאות, רמזים וחשבונות וגימטריות רבים כטל וכרביבים על סדר הפרשיות מתוקים לפיות, דברים היוצאים מן הלב, אשר מחזה שדי יחזה מזה בן מזה: היטיב ה’ לשבים ולטובים: ונקרא שמו כס”א רחמי”ם ומתחננים לו שיעמוד מכסא הדין וישב על כסא חסד והרחמים, אמן נצח סלה.  ובאתי להודיע בדרך בקשה למען לא ירימו ידם להשיג את גבולי להדפיס את הספר הזה בין בלה”ק (=בלשון הקודש) בין בלשון לעז בין בלשון פרסי למשך עשרה שנים, וכבר קללתו אמורה בהר עיבל ארור מסיג גבול רעהו, השומע ישמע תבוא עליו ברכת טוב ושאנן מפחד אמן.                                                                                                                                     

הסופר יעקב יהושע
יעקב יהושע הוא רחוב בקצה שכונת פסגת זאב מרכז. באזור בנה ביתך. רחוב זה יוצא מהרחוב ההיקפי בחלק המזרחי של שכונת פסגת זאב מרכז רח’ חיל האוויר. רחוב יעקב יהושע מחבר בין בתי בנה ביתך מקיף בתים פרטיים, גנים קטנים ובית הכנסת  ‘אוהל גבריאל ואברהם’.
יעקב יהושע איש רב פעלים נולד בשנת תרס”ה (1905) ונפטר בשנת תשמ”ג (עשרים וחמישה בדצמבר 1982). לימד ערבית ועסק בחינוך במסגרות שונות וכתב ספרים בנושא הספרדים בירושלים.
יעקב היה סופר, עיתונאי וחוקר פולקלור. נולד בירושלים, דור רביעי בארץ. בן למשפחת רבנים ותלמידי חכמים שהיו בה גם ספרדים וגם אשכנזים. מצד אביו היה בן לשושלת רבנים שמוצאה מסלוניקי ומצד אימו היה נין לרבי יצחק פראג שעלה לארץ מפראג. יעקב נשא בארץ אישה ספרדיה. הוא התערה בחיי הציבור הספרדי בירושלים והקים שורה של מוסדות חינוך בריאות וצדקה שעזרו ושרתו את הציבור הירושלמי כולו. אך את עיקר מרצו ועבדותו הקדיש לקהילה הספרדית בעיר.
תחילת דרכו הספרותית של יעקב הייתה במות אביו חנניה גבריאל. לאחר פטירת אביו וזמן מועט לאחר מכן גם אימו, החל יעקב יהושע לכתוב סדרה של ספרים הנקראת “ילדות בירושלים הישנה”. הספר הראשון בסדרה התפרסם כשמלאו לו שישים שנה, ומאז במשך שבע עשרה שנה המשיך במרץ ובחריצות לפרסם ספרים רבים. עד יום מותו פרסם 12 ספרים המתארים את מנהגי הקהילות הספרדיות וחייהן בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים. הספר האחרון ‘ירושלים הישנה בעין ובלב’ (מספר שלוש עשרה) יצא לאור לאחר מותו, בו שולבו דברים שכתב בנו הסופר א”ב יהושע ושם ניתן ללמוד קטעים מעניינים על תולדות המחבר ויחסים שבין אב לבנו שעסקו בכתיבה, כל אחד בדרכו שלו.

הספר סגולת ישראל
בפסגת זאב מזרח קיים רחוב קטן בשם סגולת ישראל הקרוי על שם ספר בשם זה. מי שיזם את קריאת שם הרחוב היה פרופ’ דוד קאסוטו שהיה חבר בועדת השמות בעירית ירושלים. כיוצא קהילת איטליה הוא פעל נמרצות בעניין. הוא פנה לרשויות שינציחו את פועלו של יהודה מנחם פצ’יפצ’י וכך גם נעשה. בשיחה עימו, סיפר פרופ’ קאסוטו שהוא רצה שיקראו לרחוב בשם פצ’פיצ’י אך נאמר לו ששם זה קשה להגיה ולכן זה ירד מן הפרק. במחשבה שנייה חשבו לקרוא לרחוב בשם הספר שכתב פצ’פצ’י: ישראל סגולה, אך גם זה ירד מן הפרק משום ששמות הרחובות שמתחילים בשם ישראל הם רבים וזה היה עשוי לגרום לבלבול ומשום כך בסופו של דבר נבחר השם סגולת ישראל.
כפי שמורה השלט ברחוב, זהו שמו של הספר שכתב הרב ד”ר יהודה מנחם. הספר נכתב באיטלקית ולא תורגם לעברית וזו גם הסיבה שלא ניתן לחפשו בכלי חיפוש מגוונים. הספר עוסק בייחודו של עם ישראל בין העמים, המתקיים גם בלי טריטוריה, למרות הגלות, עם נבחר על ידי ה’ וקיים על בסיס התורה.
שם הספר ISRAEL SEGULA והוא כתוב באיטלקית. וכרוך יחד עם ספר נוסף  SHMA ISRAEL שהוא אסופת מאמרים מעיתון “ישראל” שפצ’יפיצ’י הוציא לאור, הספר הזה היה אור חדש לקהילת היהודים באיטליה בתחילת המאה הקודמת.


הסופר דב סדן
דב סדן הוא רחוב מרכזי בפסגת זאב מזרח והוא מחבר את רחוב מאיר גרשון עם רחוב משה רחמילביץ’. פרופ’ דב סדן נולד בשנת 1902 בעיר ברודי שבגליציה, הוא חונך בבית יהודי מסורתי ואת השכלתו רכש בעצמו. במהלך מלחמת העולם הראשונה משפחתו עברה ללבוב שבפולין. שם הוא הצטרף לתנועת החלוץ והפך במשך השנים להיות אחד מראשיה. בשנת 1925 עלה סדן לארץ והיה בין עורכי עיתון דבר בין השנים 1944-1927. במערכת העיתון עסק בעיקר בעריכת המוסף הספרותי. הוא שימש כמרצה באוניברסיטה העברית ושימש בה כראש הקתדרה ליידיש. סדן שימש כחבר כנסת מטעם המערך במשך שנתיים בין השנים 1967-1965 ובשנת 1968 גם הוענק לו פרס ישראל. הוא פרסם מאמרים וספרים רבים ביניהם קערת צימוקים, שהוא אסופת הומור בישראל (הוצאת מרדכי ניומן, תל אביב תש”י) והמשכו קערת אגוזים (הוצאת מרדכי ניומן, תל אביב תשי”ג) שמטרתם על פי המחבר ללקט את “נפוצות השחוק שבפי עמנו לדמויותיו, בין בדיחה וחידוד, בין הלצה ואנקדוטה, וגאולתם בדרך הכינוס מפיזור ושכחה” (מהמבוא לספר).
בניו של דב סדן הם פרופ’ יוסף סדן, חוקר אסלם ידוע ופרופ’ עזרא סדן, מנכ”ל משרד האוצר לשעבר.  

הסופר חיים תורן
חיים תורן הוא שם של רחוב בפסגת זאב  מזרח המחבר את שדרות משה דיין עם רחוב מאיר גרשון. חיים תורן (זיגלבום) נולד בכ”ד באב תרע”ג, (27 באוגוסט 1913) בדומברובן שבביסרביה, שם קיבל חינוך מסורתי ולמד ב”חדר” בגימנסיה העברית. עלה ארצה ב-1932 וסיים לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. היה מנהל הוצאת הספרים על שם י”ל מאגנס של האוניברסיטה העברית והיה פעיל בסניף הירושלמי של אגודת הסופרים העברים. הוא שימש גם כחבר המועצה לביקורת סרטים ומחזות שליד משרד הפנים וחבר הועדה לאישור הבאת אמנים מחו”ל שליד משרד-החינוך. חיים תורן פרסם ספרים מקיפים  על סופרים ומאמרים בענייני ספרות וספרים. בתוקף תפקידו בהוצאת הספרים של האוניברסיטה ערך ספרים שיצאו לאור בהוצאה. הוא כתב ספרים שזכו לכמה מהדורות  תורן נפטר בירושלים ב-1988.

הספר שלום וצדק
רחוב שלום וצדק הוא רחוב ללא מוצא המתפצל מרחוב שמואל עדן בין הקניון לתחנת הדלק. שלום וצדק הוא שמו של ספר שכתב הרב עובדיה הדאיה שנדפס בירושלים בשנת תשל"ט. הספר עוסק בשאלות ותשובות בנושא תורת הנסתר והקבלה. הרב הדאיה נולד בחאלב שבסוריה ועלה ל"ארץ ישראל" ארץ ישראל בשנת תרנ"ה עם משפחתו. למד בירושלים במוסדות תורניים שונים. הוא כיהן כחבר בבית הדין הספרדי בירושלים. בשנת 1939 נתמנה לרבה הספרדי של פתח תקוה בשנת 1951 נתמנה לחבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים וחבר מועצת הרבנות הראשית. במשך שלושים שנה עמד בראש ישיבת המקובלים בית אל. הוא נפטר ב- כ' בשבט תשכ"ט (1969).
הנה כי כן, גם בנושא ספרות וספרים השכונה שלנו נתברכה. ולרגל שבוע הספר כדאי להזכיר דמויות אלו, שאולי לא ניתן לרכוש את ספריהם בדוכני הספרים אבל הם קיימים בתור נכס ספרותי בספריות שונות.