על פי נחום ברוכי - מפקד שלחם בחטיבה במלחמת ששת הימים

בימים אלה ראה אור ספר חדש המגולל את סיפור חטיבת הראל שנכתב על ידי ד”ר נחום ברוכי שהיה אחד המפקדים בחטיבה במלחמת ששת הימים. הספר ראה אור ערב יום ירושלים השנה והתזמון נבע מהקשר של החטיבה במלחמה על שחרור האזור הצופה על ירושלים מצפון כולל את אזור פסגת זאב. השורות הבאות נכתבו על ידי כותב הספר וחלקם משובץ בו.
הגורם המזמן לפרסום שורות אלה בגיליון הנוכחי הוא מועד הפעילות שהתרחש בין 6-5 ליוני 1967. בעצם ימים אלה לפני 43 שנים.
חטיבת הראל היא אחת מהחטיבות הראשונות של צה”ל, שנטלה חלק נכבד בכל המערכות מלפני קום המדינה ועד עתה. לוחמיה הראשונים היו חברי הפלמ”ח, אנשי המחתרת, שנטלו חלק בהגנה על הנקודות היהודיות סביב ירושלים ועל הדרך המקשרת אותה אל השפלה.

חטיבת הראל-פלמ”ח
חטיבת פלמ”ח הראל הוקמה בשנת תש”ח 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, על-ידי צירוף שלושה גדודים: הגדוד הרביעי של הפלמ”ח הפורצים, הגדוד החמישי, שער הגיא וגדוד ירושלים השישי. מפקדה הראשון היה יצחק רבין.
החטיבה נשאה בנטל העיקרי של המערכה על ירושלים ועל הדרך אליה באביב 1948, כאשר לחמה במבצעים הבאים: נחשון, הראל, יבוסי, מכבי, הר ציון, רמת רחל, יורם, דני ומבצע אל ההר.
לקראת סוף מלחמת העצמאות עברה החטיבה לחזית הדרום, ונטלה חלק במבצע חורב אל צפון סיני.
בקרבות מלחמת העצמאות נפלו מחיילי החטיבה 418 חללים.
לאחר מלחמת העצמאות הפכה הראל לחטיבת חי”ר מילואים מספר 10. באותה עת התחלפו חיילי היחידות. ותיקי המלחמה שסיימו את שירותם פרשו בהדרגה ובמקומם נכנסו מגויסים מכל שדרות העם –מן העיר ומן הכפר, מוותיקי היישוב ומהעלייה החדשה. רבים מן המצטרפים לא הספיקו לשרת בצבא הסדיר והוצבו ליחידות המילואים עם ניסיון צבאי דל.
ובמבצע קדש (1956) פעלה חטיבת חי”ר 10 לאורך הציר המרכזי החוצה את סיני, בגזרת קסיימה – אבו עגילה.
בשנת 1960 הוסבה החטיבה מחי”ר לשריון והיתה לחטיבה הממוכנת הראשונה, בפיקוד אל”מ יהודה וולאך, כאשר שלושת גדודי החי”ר הוסבו לשני גדודי חרמ”ש (על זחל”מים), 104 ו-106 וגדוד טנקים 95 (שרמן M50), וכן יחידות חטיבתיות: פלס”ר (פלוגת סיור), גדוד מכמ”ת (מחלקת מרגמות כבדות 120 מ”מ), פלחי”ק (פלוגת חיל קשר), פלה”ס (פלוגת הספקה) ומחלקת מ”צ (משטרה צבאית).
גדוד הטנקים 95 כלל ארבע פלוגות טנקים ובהן צוותים מאומנים היטב, פלוגת חרמ”ש ופלוגה מסייעת. ואילו גדודי החרמ”ש היו אותם חיילי חיל רגלים שעברו אימון לחימה מעל גבי הזחל”מים ובכך הפכו לשריונאים. סגלי הפיקוד בגדודי החרמ”ש היו ברובם בוגרי חטיבת החי”ר גבעתי, גולני ונח”ל, אולם שורות הלוחמים תוגברו בדרך כלל ביוצאי יחידות שירותים. לעובדות אלו היתה משמעות רבה בעת הלחימה.
אחרי ההסבה לשריון, נמשכה שגרת תעסוקות ואימוני רענון כשבוע-שבועיים בשנה.

הכניסה למלחמה (23 במאי – 5 ביוני)
בבוקר ה-23.5.67 ניתנה למפקדת החטיבה פקודת התראה לגיוס ומיד נקראה בטלפון כל שדרת הפיקוד, ממפקדי פלוגות ומעלה ובעלי תפקידים נוספים. אחר כך נקראו כל חיילי החטיבה והגיוס נמשך כל הלילה.
משימת החטיבה באותה עת היתה: 1) להגן על גבולות המדינה בגזרת פיקוד המרכז; 2) לשמש כוח להתקפות נגד ולהיות מוכנה לביצוע “מחטף לטרון”. באותה עת נחשבה גזרת פיקוד המרכז כמשנית ולכן הוצאו מיחידות החטיבה פריטי ציוד לחימה חיוני והועברו לפיקוד הדרום; חסרונו של הציוד הורגש בעת הקרב. בליל ה-31.5.67 עברו יחידות החטיבה מהמחנות לשטחי כינוס ביער בן שמן. גדוד חרמ”ש 106 התכנס ביער חולדה.
בימים הבאים נמשכה התארגנות הכוחות בשטחי הכינוס, לרבות צוותי כוחות, קבוצות פקודות ברמה החטיבתית למשימות חלופיות שונות וסיורי מפקדים, בכוננות להגנה על מרחב הפיקוד. המעבר לשטחי הכינוס הפתוחים איפשר ליחידות לנצל את הזמן לביצוע תרגולות קרב בסיסיות במגבלות הזמן והמקום.
ב-2 ביוני התייצב במפקדת חטיבת הראל אל”מ אורי בן ארי וקיבל את הפיקוד מקודמו אל”מ מנחם מירון (שנתמנה לקצין שריון ראשי).

הכניסה לקרב על ירושלים (5 ביוני אחר הצהרים)
ב-5 ביוני פרצה מלחמת ששת הימים. בגזרת פיקוד המרכז בא הדבר לביטוי בהפגזה ירדנית על ירושלים ובהשתלטות הירדנים על מטה האו”ם בארמון הנציב. החטיבה החלה בנוהל קרב לקראת כיבוש לטרון ואז, בשעה 13:20, הגיעה הטלפון מאלוף הפיקוד עוזי נרקיס אל מח”ט הראל הפקודה המפורשת “החטיבה תפרוץ בגזרת מעלה החמישה-מוצא ותכבוש את השטח החיוני של ירושלים בגזרת תל אל פול, עד מחר בשעה 4:00”.
דממת האלחוט בחניונים בוטלה והפקודה החטיבתית הועברה אל המג”דים ברשת הקשר: המשימה, כיבוש אזור תל אל פול. גדוד 104 יכבוש את מוצבי הרדאר על-ידי פיצוח המטרות בתותחי הטנקים והסתערות החרמ”ש על היעדים. גדוד 106 יכבוש את מוצבי עבד אל עזיז וחרבת לאוזה (ליד מבשרת היום) באותה שיטה. גדוד 95 יפרוץ אל גב ההר, דרך חרבת קיקא ובית חנינא, יכבוש וייערך בא-זהרה (שועפאט) מול תל אל פול וימנע תנועת תגבורות אויב מצפון, החל משעה 4:00. המח”ט הוסיף ופירט משימות לשאר הכוחות ובשעה 13:30 החלו כולם לנוע על השרשרות למשימותיהם.
גדוד 104 ועמו פלוגת הטנקים ו’ עלה בכביש הראשי לירושלים תוך הסתבכות עם התנועה האזרחית והגיע לעמדותיו במעלה החמישה. גדוד 106 ועמו פלוגת הטנקים ה’ עלה במעלה התלול של כביש רמת רזיאל והגיע עד הקסטל, שם ספג הפגזה כבדה שגרמה להרוגים ופצועים.
גדוד 95, בהרכב שתי פלוגות טנקי שרמן, פלוגת סנטוריון ופלוגת חרמ”ש, ירדה מכביש ירושלים לעמק הארזים, חצה את הקו הירוק וטיפס צפונה במדרון הטרשי אל הכביש ההררי הירדני ומשם ישירות אל עמדותיו בא-זהרה.
פלוגת הסיור נשלחה לכבוש את בית איכסא כדי לפתוח ציר נוסף אל גב ההר באזור נבי סמואל.
אל”מ בן ארי, לדבריו, חשש שעיכובים ברדאר ובעבד אל עזיז (ליד מבשרת) עלולים לשבש את השגת המשימה העיקרית, שהיא השתלטות על השטח החיוני ומניעת התערבות חטיבת השריון 60 הירדנית שחנתה בסביבות יריחו. לכן ראה חשיבות רבה לניסיון פריצה במירב הצירים לגב ההר וניצול הציר שייפתח למעבר יתר החטיבה.
ב-5 ביוני בשעה 17:15 היו היחידות ערוכות למעבר קו ההתחלה, כשהן נתונות תחת הפגזות ללא הרף.

הבקעת הקו הקדמי (ליל 5 ביוני)
בשעה 17:15 פתחו הטנקים באש תותחים לפיצוח העמדות במוצבים הירדנים הקדמיים, כשמטוסי חיל האוויר מסייעים מעל. פלוגות החרמ”ש ניסו להתקדם על רכבן, אולם נאלצו לרדת לפעולה רגלית מחמת המדרונות הטרשיים ושדות המוקשים הרחבים הפרוסים לפני היעדים. פינוי המעברים נעשה בידי הלוחמים באמצעים מאולתרים, מחוסר ציוד ייעודי מתאים, תחת הפגזה כבדה ורצופה. בגבעת הרדאר (בתחום היישוב הר אדר כיום) חסמה תעלה נגד טנקים עמוקה את הדרך וחיילי הגדוד סתמו אותה באבנים שסיקלו בידיהם. עם טיהור מוצבי הרדאר המשיך הגדוד והשתלט, בשעה 3:00, על צומת בידו תוך שהוא כובש את פאתי הכפר ואת המוצב החולש עליו. בקרב על הרדאר ובידו נפלו ארבעה לוחמים ועשרות נפצעו.
בשיח עבד אל עזיז ניהלה פלוגה ט’ לחימה עיקשת על היעד, ועם כיבושו יצאה פלוגה כ’, שנפגעה קודם קשות בהפגזה, במסע רגלי לילי אל חרבת לאוזה וניהלה בתעלות העמוקות של המוצב קרב נוסף, בסיוע שני טנקים שצלחו את שדה המוקשים. הקרב על מתחם עבד אל עזיז-לאוזה נמשך כחמש שעות ונפלו בו 15 לוחמים ועשרות נפצעו. הכשרת המעברים דרך שדות המוקשים נמשכה עוד שעות רבות, ורק לפנות בוקר החלה זרימת כלי הרכב לעבר כבישי גב ההר.
בד בבד עם לחימת החרמ”ש התקדם גדוד הטנקים 95 במדרון תלול וטרשי, תחת הפגזה כבדה, לעבר יעדו שאליו הגיע אחרי שמונה שעות של תנועה קשה תוך כדי התגברות על מכשולים בלתי אפשריים והשארת טנקים רבים לאורך התוואי. בשעה 4:00 ניצב הגדוד בעמדותיו על גבעת א-זהרה (שועפאט) וחסם את כביש רמאללה-ירושלים כפי שנצטווה.
גם פלוגת הסיור נאבקה במכשולי הציר הקשה והשתלטה על בית איכסא והצומת שלידה, עם שני זחל”מים.

הקרב על השטח החיוני באזור פסגת זאב (6 ביוני עם שחר)
עם שחר הופיעו טנקי הפטון הירדנים ליד תל אל פול ונפתח קרב שריון בשריון של גדוד 95, בו הושמדו שלושה טנקי אויב. לכוחותינו אבדו שלושה זחל”מים ושתי שריוניות נושאות תותח מיחידת דוכיפת שסופחה לחטיבה בלילה הקודם. בד בבד עם קרב הטנקים, הסתער גדוד 106 על התל וכבש אותו בכוחות הטנקים שהועברו אליו וללא החרמ”ש שהזדחל לאיטו בנתיבים ההרריים. כעת ניתנה הפקודה לפנות לעבר ירושלים עצמה. הטנקים והזחל”מים, שהגיעו זה עתה לתל, חזרו אל הכביש ודהרו דרומה דרך שועפאת, כשהם יורים במקלעים בלבד לעבר המוצבים שלאורכו, עד גבעת המבתר שם נבלמו באש כוחותינו שכבר לחמו בשייח ג’ראח. בו זמנית הסתערה פלוגת חרמ”ש על רכבה לתוך המוצב, תוך שהיא יורה לכל עבר וסופגת אש ורימונים. הבלבול הזמני שנוצר מההיתקלות בכוחותינו גרם לניתוק מגע ונסיגה קצרה לצורך תיאום ולאחריה חזר הכוח ומצא את המוצב הירדני נטוש. אולם חייליו לא נעלמו, הם התפזרו בין בתי השכונה והמשיכו להטריד את הכוחות באש מן החצרות והבתים, עד שטוהרו סופית על-ידי לוחמי החרמ”ש. בקרבות הבוקר נפלו שמונה לוחמים ונפצעו עשרות.
המשימה הושגה, נוצרה חבירה עם הר הצופים וכוחות חטיבת הראל פנו ליעדים חדשים שהוטלו עליהם על-ידי הפיקוד. שתי פלוגות הטנקים נשלחו לסייע לצנחנים הנלחמים בירושלים, גדוד 95 כבש את רמאללה ויריחו ופוצץ את גשר אלנבי על הירדן. גם גדוד 106 נטל חלק בכיבוש עיר התמרים ופוצץ שני גשרים נוספים. גדוד 104 פנה צפונה והשתלט על כביש גב ההר בואך שכם.

אחי גיבורי התהילה
שלושים וארבעה מחיילי החטיבה ומפקדיה נפלו בקרבות אל ועל ירושלים ועשרות רבות נפצעו. שישה לוחמים נוספים נפלו במסלול התקדמות החטיבה בהמשך המלחמה, ביריחו וברמת הגולן.
ארבעים צל”שים הוענקו ללוחמים על הצטיינותם בקרב. אולם אי אפשר להסתפק בהערה הסתמית-סטטיסטית אודות גבורת לוחמי החרמ”ש. היו אלה כאמור חיילים חסרי ניסיון צבאי של ממש, שכל הכשרתם הסתכמה בכמה שבועות של אימונים בסיסיים. בתקופת הכוננות של ערב המלחמה הוסבר להם שתפקידם להגן על לב המדינה באם תותקף. והנה לפתע מצאו את עצמם מול מוצבים מבוצרים רוויי בונקרים יורקי אש ומוקפים גדרות ומוקשים. אף על פי כן ירדו מהזחל”מים המוגנים אל השטח הפתוח ומוכה הפגזה וצעדו בעקבות מפקדיהם לתוך שדות המוקשים. הם הורידו את חבריהם אל תחנת האיסוף הגדודית ושבו לתוך שדה האש והמוקשים, וכשהגיעו לעברו השני התפקדו ויצאו אל הלילה האפל להסתערות אל היעד וכבשו אותו. להם התהילה והניצחון.
לכבודם נתייצב דום ונצדיע.

תודות
לד”ר נחום ברוכי חבר קיבוץ בארות יצחק כיום ובעבר ממפקדי חטיבת הראל שנתן הסכמתו  לפרסום הרשימה מעל דפי קול הפסגה.

לקריאה נוספת
נ’ ברוכי, חטיבת הראל שריון (10) במלחמת ששת הימים, הוצאת אריאל ועמותת גבעת התחמושת, ירושלים תש”ע.