בגיליון הקודם הצגנו את הפעילות של הגדוד החמישי של הפלמ”ח בדרך לירושלים. זאת כחלק מההנצחה לגדודים החמישי והשישי הקיימים בפסגת זאב כשמות רחובות. ברשימה הפעם נזכיר את פעילות ההנצחה לגדודים אלה הקיימים בשכונה וגם במקומות נוספים בירושלים ומחוץ לה, כפי שמציג אותם יהודה זיו.

הנצחת פעילות הגדוד השישי של הפלמ”ח
האם “נותנים לנו את הכבוד, המגיע לנו”?
“כביש הגבורה” –
לאחר כשבעה חודשי הִתְאַבְּקוּת (תרתי משמע!) בחתחתיה של “דרך בורמה”, נחנך בשבעה בדצמבר 1948 כביש רמלה-צומת נחשון-צומת שמשון (דרך 44), העוקף את “דרך בורמה” מדרום - ובטקס חנוכתו ניתן לו השם “כביש הגבורה”. בו ביום, בצד הכפר צַרְעַה הצופה על צומת שמשון, הקימו משוחררי הגדוד השישי של חטיבת פלמ”ח-”הראל” את קיבוץ צרעה. כך נתחדש - באמצעות כביש הַרְטוּב (דרך 38) – גם קשר התחבורה הנוח במעלה שער הגיא (דרך 1) לעבר ירושלים. מראש גבעה סמוכה לצומת חולדה - מקום הקרב של “שיירת חולדה” (31 במרס 1948) - נשקפת על “כביש הגבורה” גם “יד הגבורה” ובראשה הפסוק: “אם אשכחך ירושלים – תִּשְׁכַּח ימיני!”.

“גבורה אמיתית” –  
לאחרונה ראה אור  ספרו של אריה יצחקי “222 הימים של כפר דרום” –
שכותרת המשנה שלו “שיא הגבורה במלחמות ישראל”. בפתח הספר כתב יצחקי: “הגבורה העילאית היא “גבורה מתמשכת” -  לא מעשה גבורה של רגע, בו אדם שם נפשו בכפו     לזמן קצר, אלא מעשה גבורה, הנמשך לאורך זמן ונמדד בשבועות ואפילו בחודשים. למשל, גבורה אמיתית היא גבורתם של מלווי השיירות לירושלים (“הַפוּרְמָנִים”), שבמשך חודשים יצאו יום-יום בעיניים פקוחות ובהכרה מלאה למסע, שידעו כי במהלכו יתקפו אותם וקיים חשש סביר, שהמסע יסתיים בבית-עלמין כלשהו...” (עמ’ 13). השם “פורמנים” משמש כאן, גם בפי יצחקי, כינוי מקובל לכל מלווי השיירות לירושלים – ה”פורמנים” הירושלמים ואף אנשי “זהבי” התל-אביבים.  
* חדר 16 – שמתחת לחלונו נקבע, כאמור, לוח זיכרון ל”פורמנים”.
* “כיכר מלווי השיירות” – בעת מפגשם הקודם של ה”פורמנים” בירושלים, לרגל שנת הארבעים למדינת ישראל, בעוד טדי קוֹלֶק מכהן כראש העיר, נערך בשכונת בית-הכרם - אשר פנסיון  “בִּיקֶל” שימש בה בשעתו בסיס ראשון ל”פורמנים” וחלקם, חברי מחלקת הל”ה, יצאו מביהמ”ד למורים ע”ש דויד ילין אשר בבית הכרם לדרכם האחרונה - טקס חנוכת “כיכר מלווי  השיירות”, בצומת רח’ החלוץ עם רח’ כרמון ומעלות קדיש-יהודה סילמן. לימים נעקר השלט ואיננו... זכרם של מלווי השיירות – פורצי הדרך אל הבירה הנצורה – גם איננו מלווה, משום מה, את “יום ירושלים”!


כיכר הגדוד השישי בפסגת זאב
בפסגת-זאב שבצפון-מזרחה של ירושלים פועלת ועדת-שמות מקרב תושבי השכונה, שעל פי הצעותיה נקבעו בה מקבצי-שמות מתחומים שונים – ובהם גם שמות שלושת גדודיה של חטיבת פלמ”ח-”הראל”  מימי מלחמת העצמאות.
רח’ הדסה לַמְפֶּל – הרחוב, המוליך מקריית האוניברסיטה העברית בהר הצופים לעברה של             אוניברסיטת המורמונים, נושא את השם “רחוב הדסה לַמְפֶּל” - חברתנו מן הסטודנטים שב”רזרבה” הירושלמית, אשר שימשה קשרית לצד מפקדנו, יַקִי (יעקב) וֶג, ושניהם נפלו בהתקפה על משטרת לטרון.

“דרך הפלמ”ח” - אשתקד נערך ב”יד בן-צבי” שבירושלים כנס רב משתתפים, בו נדונו הדרכים להקניית ירושלים וכל ערכיה לבאים לבקר בה. המושב הראשון נשא את הכותרת “מי עולה לירושלים?” - שאף הוקרנה כל העת על המסך וליוותה את הדוברים במושב זה. אלה הציגו, כסדר, את הנעשה בקבוצות שהם מביאים אל ירושלים - מטעם של”ח, צה”ל, משרד התיירות והסוכנות היהודית – הכל בתוך העיר ירושלים בלבד! וגם הַמַּנְחָה, הוסיפה וסיפרה, למשל, איך היא מוליכה את אורחיה בירושלים אל עיר דויד, מנהרת הכותל, כנסיית הקבר ומוזיאון ישראל ו”כמה הם מתרגשים בהגיעם איתה אל... רחוב הפלמ”ח!”.
ברב-שיח שלאחר ההרצאות הפניתי את תשומת לב הנאספים לאותה כותרת “מי עולה לירושלים?” ולעובדה הפשוטה, כי היום שוב אין עולים עוד לירושלים – אלא נוסעים אליה בכביש המהיר. בימים ההם, לפני שישים שנה, היו מלווי השיירות עושים כל שביכולתם לעלות ואפילו לטפס בדרכים שפילסנו לנו אז, כדי לפרוץ ולהגיע בכל מחיר אל ירושלים. לפיכך אף יעצתי לכל נציגי הגופים הללו, המביאים דרך קבע קבוצות אל ירושלים, כי לא אל “רחוב הפלמ”ח” יש לקחת אותן אלא אל... “דרך הפלמ”ח”!

ההנצחה בשער הגיא
* “שיירות דִיסְנִי-לֶנְד  - מתוך 34 שלדי משאיות ומשוריינים, אשר נותרו לאחר מלחמת העצמאות בצידי מעלה שער-הגיא, הוחזרו אל מקומותיהם  בשולי הכביש (לאחר תהליך השימור, שנעשה בהם) 14 בלבד, צבועים בצבע-מגן דמוי חלודה. עם הרחבתו הצפויה של הכביש ייעלמו   ממילא שוליו המקוריים מימי תש”ח. גם מכת שוד  הברזל מן האנדרטאות, אשר נפוצה לאחרונה, חייבה לרכז את שלדי המשוריינים כדי לייעל את  הפיקוח עליהם כך צצו לאחרונה במעלה שער הגיא – ליד “קבר השייח’” ובשולי מחלף שורש - שתי קבוצות של  שלדי משאיות ומשורייני-ליווי, שבעה בכל אחת. הפעם נצבעו בצבע חום צבאי – כמו זה של שריוני צה”ל היום, בעוד צבעם של משורייני תש”ח היה, כזכור, אפור!!! הבריטים אסרו עלינו אז לעשות שימוש בצבע, הדומה לזה של רכבי הצבא והמשטרה שלהם - כדי שאנשי הכנופיות, האורבים לנו בצידי הכביש, יבחינו בבירור בין רכב יהודי לבין רכב מנדאטורי.
וכשהערבים חזרו והתבלבלו מדי פעם, הורו לנו הבריטים להוסיף  לרוחב משורייני הליווי גם  פס לבן בולט! לאחרונה נפעמים הנוסעים במעלה שער-הגיא בשעות החשיכה למראה שלדי המשוריינים המוארים בצד הדרך. בצד השיירה העליונה עומד להתווסף גם אתר הסברה על השיירות לירושלים ועל מלוויהן, המיועד לקהל המבקרים במקום. בצידו יוצב גם משוריין-ליווי מקורי, צבוע אפור ופס לבן לרוחבו!

סלע הגדוד השישי –
בתחילת הק”מ ה-43, בין קברו של אִמַּאם עַלִי (“קבר השייח’”) לבין עיקול הכביש ימינה, לעבר “המשאבות העליונות” ומושב שואבה (מחלף שורש) – חנכנו במפגש הקודם של ה”פורמנים” את האנדרטה שלנו במעלה שער הגיא: סלע בזלת גמלוני, המזדקר מימין לכביש ומנציח את “גדוד ירושלים”, הוא הגדוד השישי בחטיבת פלמ”ח-”הראל”. פעם היה קל לזהות את מקום האנדרטה: במקום זה ממש היה מוטל, פניו לעבר ירושלים, שלדה השרוף של משאית אשר הובילה בשעתה דגים מעמק-הירדן. חודשים ארוכים נדף ממנה “ניחוח” הדגים – וגם לאחר שנים, כשהייתי חולף על פניה במעלה הכביש, עדיין נדמה היה לי כי אני מריח דגים... היום חבוי “סלע הגדוד השישי” בתוך החורש, מבצבץ מבין שיחי האלון – וכיון שבכביש המהיר חל איסור על עצירת רכב, אין ברירה אלא להאט במקום זה, עד כמה שאפשר, את מהירות הרכב ולעבור בהצדעה על פני הסלע שלנו!

אתר ההנצחה של הגדוד השישי
בעוד רוב ה”פורמנים” הועסק בשעתו בליווי צמוד לשיירות,  אם באוטובוסים ואם על-גבי המשאיות – ישב חלק מהם בקיבוץ קריית-ענבים. אלה  יצאו מדי לילה, עם קומץ כלי-נשק, אל הרכס שמצפון למעלה שער-הגיא – ותפסו, למשך היום כולו, גבעה שולטת מגבוה על הכביש לירושלים וצופה על העיקול שבצידו קבר אִמָּאם עַלִי, המכונה “קבר השייח’”. כך נולד אז גם השם “משלט”... את מעלה שער-הגיא כינתה תחילה ועדת השמות הממשלתית בשם “גֵּיא שיירות” – שלא נקלט והוחלף לימים בשם “שמורת שיירות”; בעוד הרכסים שמשני העברים מנציחים בשמותיהם את המשימות, שהוטלו בשעתן על שני חלקיה של יחידת ה”פורמנים”: “שלוחת שיירות” מתנשאת מעל הכביש בדרום  ו”שלוחת משלטים” צופה עליו מצפון. מול “המשאבות העליונות” ומושב שואבה - בראשה של “דרך דִיפְנבֵּייקֶר”, הנמשכת לאורך שלוחת משלטים – חנכנו לפני עשרים שנה גם אתר הנצחה לגדוד השישי. על כל שלטי ההנצחה חקוק שָׁם סמל ה”פורמנים” ובראש כל אחד מהם מתנוססת צללית משוריין-”סנדביץ’”. אך אנדרטת פורצי הדרך לירושלים, המתנשאת בראש משלט מס’ 1 וצופה על אתר ההנצחה, גרמה בעת הקמת “פארק רבין” לאנשי קק”ל, שמתוך חריצות-יתר ומבלי-משים הציבו בכניסה לאתר הגדוד השישי שלט, המכנה אותו “חניון... הפורצים”! כידוע, הרי זה דווקא כינויו של גדוד אחר בחטיבה שלנו, הגדוד הרביעי...

מחלף “הראל”
מטבע הדברים,  קבעה  ועדת השמות הממשלתית  למחלף שבין שני חלקיה של מבשרת-ציון, לרגלי הר מָעוֹז (“הַקַּסְטֶל”), בשם מחלף “הראל”. אך עד מהרה נשתכח   מקור השם: לפי “אטלס ההתיישבות בישראל”, בהוצאת “כרטא”, מקורו בשם “היישוב  הסמוך הראל”. אלא שקיבוץ הראל מרוחק מכאן, כידוע, כעשרים ק”מ – ואפשר, שהכוונה  לקניון “הראל”, המתנשא בסמוך מעל אותו מחלף...

גן הסלעים של כת “בית שלום”
מתברר, כי יש ל”פורמנים” עוד אנדרטה, שאיש כמעט אינו נותן דעתו עליה: לאחרונה הוזמנתי ליטול חלק בחנוכת גן סלעים מרשים, שהקימו חברי כת “בית שלום” - נוצרים פרוטסטאנטים ביפן, אוהבי ישראל. את הגן ביקשו להקים מעל הדרך העולה אל ירושלים, לזכר המאבק על פריצתה בימי תש”ח. מטבע הדברים, פנו אל שלוחת משלטים ובצד “דרך דיפנבייקר” בחרו לפי תומם בגבעה, הצופה על “קבר השייח’”. כך מצאתי עצמי לפתע, בראש אותו גן סלעים מטופח, על ה”משלט” שלנו מימי תש”ח!
הנה כי כן, גדודי הפלמ”ח על פעילותם המגוונת מונצחים באתרים שונים בירושלים וסביבתה וכך גם בשכונתנו כשמות רחובות בפסגת זאב מרכז.

תודות
ליהודה זיו  שכתב את הרשימות על פעילות הפלמ”ח והנצחתה ושיתף את הקוראים בחוויות מימי מחמת העצמאות בסביבות ירושלים.