בימים אלה עולה ברעש גדול הדיון לגבי הבניה בירושלים וסביבתה. גורמים שונים מתרעמים על הבניה הישראלית במה שנקרא ‘מזרח ירושלים’. מידי פעם הדיון עולה בהקשר של הקו הירוק וההתנחלות הישראלית מעבר לו.
מאז הקמת המדינה ולמעשה עוד לפני, עניין הגבולות נזכר באזורים שונים כל פעם בהקשרים אחרים. וכמובן יש לדיונים בנושא השלכות מגוונות ורבות.
הפעם נקדיש את הפינה שלנו לבירור המושג ה’קו הירוק’ ומשמעותו והיכן בדיוק הוא עבר. סוגיה זו היא חלק מן העיסוק בנושא גבולות ארץ-ישראל.

קצת היסטוריה של גבולות
כבר בתקופת המקרא אנו שומעים את ההבטחה של הקב”ה לאברהם לנחול ארץ רחבת היקף ומשום כך תחום זה מכונה ‘גבולות ההבטחה’: “בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה’ אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת” (בראשית טו יט).
מבלי להיכנס לדיונים מעמקים, נציין שנהר מצרים מזוהה בדרך כלל עם נחל אל עריש ויש רוצים לראותו בו סעיף של הנילוס. נהר פרת הוא הנהר המרכזי הזורם מדרום מזרח טורקיה לעבר עיראק.
כלומר כבר בתקופת האבות  עניין הגבול היה משמעותי ולכן התורה מדגישה את הנושא בראשית סיפורי התגבשות האומה.
בספר במדבר מתוארים שוב גבולות הארץ. גבול זה מכונה ‘גבול עולי מצרים’ אותם עתידים לנחול בני ישראל:  “צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ, וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה...” (במדבר לד ב-ג). בפסוקים אלה באים תיאורי הגבולות בצורה ברורה למדי ומהווים בסיס רחב למחקר לכל העוסקים בחקר הגיאוגרפיה ההיסטורית המקראית.
גבול שלישי מתקופת המקרא שנזכיר הוא גבולות השבטים אותם מבצע יהושע עם הכניסה לארץ בשילה: “וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַהֹלְכִים לִכְתֹּב אֶת הָאָרֶץ לֵאמֹר לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְכִתְבוּ אוֹתָהּ וְשׁוּבוּ אֵלַי וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי ה’ בְּשִׁלֹה” (יהושע יח ח).
גבולות השבטים נקבעו בגורל בשילה והם אלה שהיוו בסיס לחלוקת הארץ לשבטיה בתקופת ההתנחלות.
בנוסף לשלושת הדוגמאות שהוזכרו ישנם כמובן תיאורי גבול נוספים כל אחד ויחודו כל אחד והמסר שלו.

גבולות בעולם המודרני
בתחום חקר הגבולות בעידן המודרני עוסקים בנושא הגבולות בצורה רחבה ומדעית מדויקת. חקר הגבולות ותולדותיו מעניינים ומורכבים אך לא נעסוק בהם במסגרת זו רק נציין  שבנושא זה מבחינים בין ארבע סוגי גבולות על פי הדרך שמציג הגיאוגרף פרופ’ משה ברוור:
א. גבולות פיזיוגרפיים (טבעיים) – גבולות אלו צמודים לצורות גיאוגרפיות בולטות בנוף ובדרך כלל ניסו בהם להיצמד לגורמים טבעיים בולטים שהם גם מהווים מכשול תנועה: הר, גבעה, נחל, נהרות, שרשרות הרים.
ב. גבולות מתמטיים – אלו גבולות שהתוו לאורך קוויים בעלי צורה גיאומטרית מסוימת הם בדרך כלל בעלי צורה ישרה, גבולות אלו חיברו בקו ישר נקודות בולטות בנוף כמו הגבול בין ישראל ומצרים שנקבע בשנת 1906 בין אזור רפיח לטאבה הסמוכה לאילת.
ג. גבול אסטרונומי – גבול אסטרונומי, הוא קו גבול הנמשך לאורך קווי אורך ורוחב מסוימים. גבולות אלו נקבעו בדרך כלל באזורים שלא מופו בשטח בגלל בידודם וריחוקם מאזורים מיושבים. הגבול בין מצרים וסודן כדוגמה הוא קו גבול מעין זה, הוא משורטט בצורת קו ישר במפה.
ד. גבול מלאכותי – גבול מלאכותי הוא גבול ששורטט על בסיס צורות שיצר האדם. אלו גבולות שנשענו על דרכים, שבילים, מסילות ברזל, סוללות עפר, גדרות ועוד. גבול ישראל ירדן בין 1967-1948 ברובו היה מבוסס על גבולות מלאכותיים וכמובן יצר קשיים ומחלוקות לא מועטות נציין מעטים מהם בהמשך.

הקו הירוק
על מנת להבין את המשמעות של הגבולות בירושלים עלינו להסביר את שהתרחש כאן בארץ בכלל וסביבות ירושלים בפרט. בעקבות עזיבת האנגלים את הארץ ומלחמת העצמאות במהלך שנת 1948 ולאחר דיונים רבים באביב ובקיץ 1949 נערכו הסכמים בין ישראל ומדינות ערב שבהם שורטטו קווי שביתת הנשק שהיו בחלקם קרובים לגבולות המדינה היהודית המתוכננת מתקופת המנדט. קווים אלו הפכו להיות בפועל גבולות בין לאומיים שהיו כמו חומה בין המדינות ולא איפשרו מעבר כלל בין שני צידיה. גבולות אלה היו גבולות שנשמרו לרוב אורכם עד לשנת 1967 אז פרצה מלחמת ששת הימים ושינתה את מערך הגבולות.
המושג ה’קו הירוק’ הוא מונח גיאוגרפי שמציין את קו הגבול בין ישראל למדינות ערב הגובלות עימה. הוא נקרא כך כיוון שנצבע במפות הסכמי הנשק בצבע ירוק.  בפועל קו זה הפך להיות גם קו ירוק בשטח. האזור שהיה בתחום מדינת ישראל בין 1948 עד 1967 חלו בו חוקי רעיה ושמירת טבע וסביבה והוא היה בעל צמחיה רבה יותר מאשר הצד השני של הגבול שבו לא היית הקפדה בנושא. בצילומי אויר ניתן לראות בברור את הקו הירוק (קו הצומח) באזורים מסוימים, המבדיל בין שני הצדדים.

הגבול בירושלים – הקו העירוני
קביעת הגבולות באזורים פתוחים היתה יחסית פשוטה ובדרך כלל ללא מחלוקות רבות. באזורים מיושבים וצפופי אוכלוסין שרטוט קו הגבול היתה בעייתית יותר. וכמובן שהאזור המורכב ביותר לקביעת הגבול היה בירושלים.
ראשיתו של הקו העירוני בירושלים היה ב 30 לנובמבר 1948 זהו היום בו נחתם הסכם הפסקת האש שנקרא גם ‘הסכם ההפוגה הכנה’ בין מפקד הכוחות הישראליים בירושלים סגן אלוף משה דיין, שהחליף את מפקד ירושלים של אותם הימים דוד שאלתיאל. לבין לוטנט -קולנל עבדאללה א-תל שייצג את הלגיון הערבי ואת כל יתר הכוחות הערביים באזור ירושלים. מפגשים אלו לקביעת קו הגבול נערכו בחסות ונוכחות נציגי האו”ם.
לחלק המודפס של ההסכם היתה מפה נלווית ששורטטה על מפה מנדטורית בקנה מידה של 1:20,000. השרטוט נעשה בבית נטוש במוסררה בעזרת עפרונות שעווה רכים (צ’ינוגרף). בפגישות בין הנציגים שורטטו שני קווים, משה דיין שירטט את קו העמדות הישראלי בעפרון בצבע אדום ועבדאללה א-תל שירטט את קו העמדות הירדני בעיפרון ירוק. עובי הקו במפה היה ברוחב של 4-3 מ”מ שמשמעותו בשטח 80-60 מטר. הסימון לעיתים לא היה מדויק לגמרי וגם קפץ מעט, הצבע דהה ואלו גרמו לסכסוכים ובעיות בין הצדדים. והמשמעות בשטח הייתה שחלקי בתים וחצרות נחצו על ידי הקו. על המפה חתמו שני הנציגים והיא חייבה את החתומים עליה. מפה זו הפכה להיות מסמך מחייב במשך 19 שנה עד למלחמת ששת הימים.

מסלול הקו העירוני בירושלים
נצייר באופן כללי את התוואי בו עבר קו הגבול בירושלים מדרום לצפון: קו הגבול עבר מאזור רמת רחל (כששכונת ארמון הנציב נמצאת מעבר לקו בצד הירדני) משם המשיך הקו לעבר צפון תלפיות חצה את שכונת אבו תור במקביל לרחוב עשהאל. חלקו המערבי של השכונה היה בשטח ישראל וחלקו המזרחי בתחום ירדן. משם קו הגבול חצה את גיא בן הינום לעבר הר ציון. הר ציון היה בתחום מדינת ישראל והגבול עבר שם בצמוד לשער ציון ולפינה הדרום מערבית של העיר העתיקה. משם במקביל לחומה עד לשער החדש. הגבול עבר בצמוד לחומה והיה בסמוך לו שטח הפקר בין שתי הכוחות. מנזר נוטר דם היה בשליטה ישראלית וקו החומה בשליטה ירדנית. מפינת החומה ליד השער החדש המשיך הגבול צפונה במקביל לכביש מספר 1 של היום. (הסיבה שהכביש נסלל דווקא שם הוא משום שהאזור היה מוגדר כשטח מפורז וקרוב לגבול ומשום כך לא נבנה במשך השנים ונשאר כמקום פתוח) לימים יבנו בתי המלון וכביש מספר אחד העירוני במקום וגם תוואי הרכבת הקלה עוברת באותו שטח. במפגש שבין רחוב חיל ההנדסה עם רחוב שבטי ישראל היה שער מנדלבאום (על שם משפחה בשם זה שהתגוררה במקום) דרכו עברו בין ירדן וישראל אנשי דת, צליינים ואנשי מינהל חשובים. הגבול המשיך לעבר השכונה מעלות דפנה לעבר שכונת גבעת המבתר שהייתה מעבר לקו הירוק. שם הגבול עבר מערבה במקביל לשדרות יגאל ידין (כביש מספר אחד) בין הגבעה הצרפתית לעבר שכונת רמות מערבה לעבר נחל שורק במקביל לכביש ירושלים תל אביב מצפון.

מערב ירושלים ומזרח ירושלים
‘מערב העיר’ הוא מונח שנוגע לשטח העיר שהיה בתחומי מדינת ישראל אחרי מלחמת העצמאות. המונח ‘מזרח ירושלים’ הוא השטח שסופח למערב העיר (כ 70 קמ”ר) על פי החלטת ממשלת ישראל בשני חוקים שאושרו בכנסת ב 27 ביוני 1967 השטחים הללו שסופחו לירושלים בשנת 1967 הם החלק המזרחי של העיר ובהם נבנו השכונות הירושלמיות (מדרום לצפון) גילה, חומת שמואל (הר חומה), תלפיות מזרח (ארמון הנציב), עיר דוד, גבעת שפירא (הגבעה הצרפתית), גבעת המבתר, פסגת זאב, נווה יעקב,  רמת שלמה, ורמות אלון.

אי הסכמה לסיפוח מזרח ירושלים
לאחר החלטת ממשלת ישראל לספח את החלקים של מזרח העיר לשטח השיפוט של ירושלים מיוני 1967 יצא האו”ם בהחלטה 242 בה האו”ם מציין שאין לרכוש שטחים באמצעות לחימה ועל ישראל לסגת מהשטחים שסופחו. במאי 1968 בהחלטה 22 של האו”ם הובע צער על כך שישראל לא צייתה להחלטות עצרת האו”ם ושצעדי החקיקה שעשו לשינוי מעמד ירושלים לאחר המלחמה הם חסרי תוקף. בשנים שלאחר מכן האו”ם פרסם החלטות נוספות ברוח זו שדורשת מישראל לסגת לקוי 1967.
בשנת 1980 קיבלה הכנסת את ‘חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל’ – חוק זה קובע שירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל”. לדעת מועצת הביטחון של האו”ם (החלטה 478 מ 20 באוגוסט 1980) חוק זה מנוגד למשפט הבין-לאומי ובעקבותיו מדינת ישראל גונתה בחריפות רבה. לדעת המועצה השכונות המזרחיות שציינו למעלה הם שטח כבוש.
נושאים אלו עולים חדשות לבקרים בהקשרים שונים ומגמתם דומה, אי הסכמה עם החלטת ממשלת ישראל לספח את מזרח העיר לתחומה.

הנה כי כן, שכונת פסגת זאב החוגגת השנה עשרים וחמש שנים ליסודה, השכונה הגדולה ביותר בירושלים ממוקמת במזרח העיר, על פי הראיה הבין לאומית אנו בשטח שסופח בניגוד לחוק הבינלאומי ומשום כך הרוגז על כל בניה חדשה במקום.

לקריאה נוספת
י’ אריאל, אטלס ארץ ישראל לגבולותיה, על פי המקורות, כנה, ירושלים 1988.
מ’ ברוור, גבולות ארץ ישראל, הוצאת יבנה, תל אביב תשמ”ח.
א’ רמון, ירושלים החצויה, הקו העירוני 1948-1967, יד בן צבי, ירושלים תשמ”ח.
א’ רמון, עיר בסבך, לקסיקון ירושלים בת זמננו, מכון ירושלים לחקר ישראל, תשס”ג (משם מפת מערב ירושלים ומזרח ירושלים).