פרויקט הרכבת הקלה הולך ומתקדם. על פי הפרסומים השונים העבודות על הקו הראשון אמורים להסתיים בחודשים הקרובים והרכבת תעשה את דרכה על המסילות בעוד כשנה, לגבי התאריך הסופי יש עדיין דיונים בין הגופים השונים העוסקים במלאכה. בפינה הפעם ננסה להאיר תחום חשוב הקשור לרכבת הקלה. שמות התחנות המוצעות לחלק הצפוני של הקו.
מאמר בנושא שמות התחנות העתידיות התפרסם בעיתון הארץ ביום שני י"א בטבת תש"ע (28/12/09) וצוין שועדת השמות העירונית ביקשה מהלשונאי ד"ר אבשלום קור להציע שמות ל 19 התחנות של הרכבת בין פסגת זאב להר הרצל לקראת דיון בוועדה שתקבע את שמותיהם. ימים בודדים לאחר מכן הופיעה תגובה להצעתו של קור שפרסם מאיר שלו במוסף שבת של עיתון ידיעות אחרונות מ ט"ו בטבת תש"ע (1/1/2010) בו הוא העלה הרהורים והתנגדות לחלק מהצעותיו של קור. מבלי להתייחס לטענות הכותבים (אותם נציין בהמשך), רשימות אלה שהן רק ניצנים ראשונים בנושא מעידות על החשיבות בעיסוק בנושא ומשמעותו הערכית-חינוכית.
שם כסוכן זיכרון
לכאורה מה כל כך משנה שם זה או אחר לתחנת רכבת? מעבר לשם טמונים כמובן היבטים מגוונים של זיכרון והנצחה המעורבים בנקודות השקפה שונות ולא מעט פוליטיקה ומשום כך יש בקביעת שמות מעין אלה רגישות רבה. תחנה כמו גם שם של רחוב הוא אמצעי לזיכרון וחינוך.
מקובל על החוקרים שההנצחה באמצעות שמות רחובות ותחנות רכבת יש לה משמעות מעבר לציון נקודה במרחב. הנצחה הנעשית באמצעות קריאת שם היא תמציתית, יעילה ומחנכת. שם לתחנה, אינו מצריך תקציב רב, ומשרת בצורה יעילה וזולה את הצורך להנציח. שיטה זו טומנת בחובה מטרה נוספת – העברת ערכים חינוכיים והסטורים בצורה בלתי מודעת. וכמובן שיש כאן לא מעט מסרים פוליטיים שמקבלי המדיניות ינציחו בהחלטותיהם.
למדיניות קביעת שמות התחנות לקו הראשון תהיה ללא ספק השפעה גם על אופי השמות שיקבעו בקווים ובתחנות הבאות, לכן כה חשוב לקבוע מדיניות ברורה שאופי ההנצחה שבו יהיה ברור וראוי.

הצעות לשמות בעלי משמעות חינוכית
בהצעות שהגיש קור על פי הפרסום בעיתון הארץ הוא ביקש להכניס לשמות התחנות ערכי מורשת וזיכרון ולא רק שמות של מוסדות הנמצאים בסמיכות לתחנה העתידית. קביעת שם תחנה על שם מוסד או מבנה סמוכים יש בהם אולי מהנוחות אך הם נטולים ערך של מסורת וזיכרון, בהצעתו של קור יש כמובן את הערך המוסף החינוכי שיוכל להיות מושג אם דעתו אומנם תתקבל בועדה.
על פי ההצעה בכל תחנה יהיה שלט שיסביר את מהות השם, דבר שכמובן יעצים את הערך החינוכי שבשם התחנה.
הקו הרכבת הראשון יעבור גם בתחומי השכונה הערבית שועפאת ובו יהיה צורך להתחשב גם בהקשרים של זיכרון של התושבים הערבים המתגוררים במקום.

שמות התחנות העתידיות
נציג את השמות כפי שהופיעו ברשימה שנזכרה למעלה עם מעט רקע לכל שם מתוך תקווה שנוכל להשפיע ולו במעט על ההחלטה שתקבע לעתיד.
סדר התחנות יוצג מצפון לדרום מהתחנה הראשונה בפסגת זאב מרכז עד למטה המשטרה הארצי שבסמוך לגבעת התחמושת.

תחנה 1 - חיל האוויר
התחנה הראשונה בשדרות משה דיין נמצאת בסמוך להתפצלות עם רחוב חיל האוויר ומשום כך מוצע לתחנה השם הזה. לשם אין משמעות ערכית או מיוחדת אלא שם המציג את חיל האוויר כחלק משמות הרחובות בפסגת זאב מרכז המנציחים יחידות צבא ממלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים.

תחנה 2 – סיירת דוכיפת
תחנה שנייה במהלך התוואי של הרכבת הוא בצומת הרחובות משה דיין וסיירת דוכיפת.
סיירת דוכיפת הייתה סיירת של שריוניות שפעלה במסגרת חטיבת הראל במלחמת ששת הימים. הסיירת השתתפה בשחרור אזור צפון ירושלים ובין השאר השתלטה על גבעת שאול (תל אל-פול). ביום השני ללחימה בכ"ז באייר תשכ"ז (6/6/67) נפגע אחד השריוניות וארבעת אנשי הצוות שלו נהרגו (אהוד שני [המפקד], עמירם אסא, יובל גליקמן, אברי שטנדלר). על שמם רחוב הארבעה בפסגת זאב מרכז. שמותיהם חקוקים על לוח זיכרון הנמצא במרכז הגבעה הארכיאולוגית בפסגת זאב מרכז.

תחנה 3 – קרית החינוך
תחנה זו ממוקמת בין האולפנא לחטיבה העליונה מול הקניון. קריית החינוך הוא שם שראוי לתחנה זו הנמצאת באזור המוסדות החינוכיים והמנהל הקהילתי המעורב גם הוא בהקשרים חינוכיים מגוונים.   
תחנה 4 – יקותיאל אדם
תחנה זו ממוקמת בצומת הרחובות משה דיין ויקותיאל אדם ומשום כך ההצעה לשם תחנה זו. האלוף יקותיאל אדם שנולד בישראל בשנת 1927, פעל רבות למען ביטחון ישראל החל בהגנה, היה קצין סיור בחטיבת גבעתי במלחמת העצמאות, במהלך מבצע סיני (1956) היה מפקד כוח הסיור שהגיע ראשון למנזר סנטה קתרינה, היה מפקד גדוד בחטיבת גולני, קצין אג"ם בפיקוד דרום, מפקד חטיבת גולני. כראש מטה פיקוד צפון יזם ותכנן את קווי המוצבים בחרמון ברמת הגולן. במלחמת יום הכיפורים מונה לסגן אלוף פיקוד הצפון ותכנן את כיבושו מחדש של החרמון בין 22-21 באוקטובר 1973. היה בין המתכננים והמבצעים של המבצע לשחרור החטופים באנטבה (ביולי 1976). בימים הראשונים של מלחמת שלום הגליל (10 ביוני 1982) נהרג בלבנון. על שמו שם הרחוב, היישוב ממזרח לפסגת זאב ומתקן אימונים צבאי באזור מודיעין.
תחנה 5 –  תל אל-פול – גבעת בנימין
התחנה החמישית ממוקמת בחיבור שבין הרחובות יקותיאל אדם לדרך בית חנינא ושועפאת. תחנה זו נמצאת לרגלי הגבעה הארכיאולוגית החשובה המזוהה עם גבעת שאול.
לגבעת שאול היסטוריה מעניינת ומגוונת הבאה לידי ביטוי במקורות ובממצא הארכיאולוגי. במקרא מכונה המקום בשמות שונים: "גבעה" (שופטים כ ה), על שום היותה ממוקמת על גבעה נישאה. "הגבעה אשר לבנימין" (שופטים יט יד), על שום שהיא כלולה בתחום שבט בנימין. "גבעת שאול" (שמואל א, טו לד), כיוון ששאול בנה את ביתו במקום בראשית תקופת המלוכה.
המתיישבים הראשונים בתקופת התנחלות היו אנשי שבט בנימין שמקום זה הפך להיות בירתם. הגבעה הייתה עיר מרכזית של שבט בנימין, מהיותה שוכנת על הדרך הראשית המובילה מארץ יהודה לאזור אפרים. במקום התרחש סיפור דרמאטי שהביא כמעט להכחדת שבט בנימין סיפור המכונה "פילגש בגבעה", הנזכר בספר שופטים פרקים יט-כ. עירם של בני בנימין נהרסה ושבט בנימין כמעט הוכחד. עם כניסת הפלשתים לארץ, הפכה הגבעה למקום מושבו של חיל מצב פלשתי.
בראשית תקופת המלוכה לאחר ניצחון שאול ויהונתן את הפלשתים בקרב שהתרחש בסמוך, בנחל מכמש, הגבעה הפכה להיות עיר המלוכה ושמה הוסב ל"גבעת שאול", "וילך שמואל הרמתה, ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול" (שמואל א, טו לד ואילך). אם כך שאול איש בנימין, בונה כאן את ביתו וארמונו שהפכו לאחד המקומות החשובים בתחום השבט.  
הגבעה נקראת בפי הערבים תל אל-פול, שפרושה גבעת הפול.
אבשלום קור שהמליץ על שמות התחנות הציע את השם גבעת בנימין המנציח כמובן את הבירה הראשונה של ישראל במקום במרכז שבט בנימין.

תחנה 6 – שועפאט (תחנת השיירה)
תחנה זו הממוקמת במרכז השכונה קיבלה את שם השכונה. בהקשר להנצחה היה מקום לדעתי להזכיר בנקודה זו את 'שיירת עטרות' שמקום ההיתקלות שלהם היה ממש באזור התחנה המדוברת.
בי"ג באדר ב' תש"ח (25/3/1948). אירע אירוע קטלני על הציר המרכזי בין ירושלים לנווה יעקב באזור הכפר שועפאט של היום מתחת לגבעה המכונה גבעת שאול או תל אל-פול. מספר תושבים מהיישוב הכפר העברי נווה יעקב ועטרות התקבצו למקום הכינוס בירושלים לקראת היציאה לנווה יעקב. התור לחזור בשיירה לנווה יעקב ועטרות היה ארוך. רבים רצו להצטרף לשיירה כדי לחזור הביתה. השיירה בפיקודו של כרמי אייזנברג, יצאה לדרכה לכיוון צפון נתקלה במחסומים ובירי כבד. השיירה שכללה שני כלי רכב נתקעה בדרכה באזור שועפאט, וארבעה עשר מנוסעיה נהרגו. ערביים מן הסביבה התנפלו על השיירה ושדדו מכל הבא ליד.  אירוע זה כמעט ולא ידוע וזו יכולה להיות הזדמנות להנציח את הנופלים.
הצעתי להזכיר ולו ברמז את נוסעי שיירת עטרות שנפלו במקום זה, בשם משני: תחנת השיירה.

תחנה 7 – א-סהל
תחנה זו ממוקמת בין מרכז שועפאת לגבעה הצרפתית הנמצאת מעט מדרום לה.
פירוש המילה סַהְל היא מישור (כולל שטח מישורי המצוי בעמק). כך "מישור החוף" בערבית הוא אלסַהְל אלסַאחִלִי (=מילולית: המישור החופי) ומכאן ככל הנראה השם של האזור והתחנה המצויה באזור מישורי.

תחנה 8 – הגבעה הצרפתית – גבעת שפירא
הגבעה הצרפתית קרויה על שם רכישת קרקע שרכשו מסדר של 'האבות הלבנים' נזירים ממוצא צרפתי, שמרכזם בעיר העתיקה. הם רכשו חלק מן הגבעה עליה ממוקמת השכונה ואף נטעו בה חורשה. ומכאן שמה. ישנם גם סיפורים אחרים הקושרים את השם לגנרל צרפתי בשם French שהקנה למקום את שמו אך זהו סיפור שאין לו יסוד היסטורי.
השם הרשמי של הגבעה הצרפתית הוא גבעת שפירא על שם  השר משה חיים שפירא (1970-1902). משה חיים שפירא נולד בגרונדה שבבלארוס (רוסיה לשעבר). הוא היה פעיל בארגון המזרחי הצעיר ומטעמה השתתף בכל הקונגרסים הציוניים. היה מנהל מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית ובתפקיד זה הצליח להציל בתקופת השואה כמה אלפי יהודים. הוא היה חבר כנסת וכיהן כשר העליה, הבריאות, הפנים, שר הדתות והסעד.
על שמו היישוב מכרז שפירא בסמיכות לקרית מלאכי. בגבעת שפירא כיום כ 7,000 תושבים.
השם שמוצע לתחנה זו על ידי אבשלום קור הוא גבעת שפירא שתזכיר את פועלו המבורך של השר לשעבר.

תחנה 9 – רמת אשכול – גבעת התחמושת
תחנה זו ממוקמת למול המטה הארצי של המשטרה. הוא נמצא בסמיכות לשכונה רמת אשכול ומשום כך מוצא לה השם הזה. רמת אשכול קרויה על שם לוי אשכול (1969-1895) שהיה ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל וכיהן בתפקיד זה בתקופת מלחמת ששת הימים.
השכונה נבנתה במהלך 1968 על מנת ליצור רצף התיישבותי בין ירושלים לעבר הר הצופים שעד אז הייתה מובלעת מחוץ לתחומי העיר. בשכונת רמת אשכול מתגוררים כיום כ 11,000 תושבים.
השם המוצע על ידי קור לתחנה זו היא גבעת התחמושת. הגבעה מכונה כך על שם בור תחמושת שהיה במקום שנבנה על ידי הבריטים בסמוך לבית הספר לשוטרים.
בגבעת התחמושת מצוי היום אתר ההנצחה הממלכתי ומוזיאון למורשת המערכה על ירושלים. גבעה זו התפרסמה במיוחד במהלך הקרבות לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, כאשר כוחות הצנחנים בפיקודו של מוטה גור נכנסו למתחם המבוצר ונלחמו בחירוף נפש בתעלות הקשר במקום. הקרב התרחש בלילה שבין ה 6-5 ליוני 1967. בסופו של קרב המקום נכבש תוך כדי לחימה נפלו 37 חללים מתוכם 21 בגבעה עצמה ו 16 בלחימה על בית הספר לשוטרים הסמוך. השם המוצע הוא גבעת התחמושת ולא רק רמת אשכול.

הנה כי כן, לפנינו פרויקט חדש שבצידו גם עניין חינוכי. אם תתקבל המלצתו של קור לועדת השמות חלק מהנוסעים בעתיד יחשפו לתולדות ירושלים ועברה. ראוי שההצעה תיבחן כראוי וראוי שכל תחנה מלבד שם השכונה או הרחוב הצמודים, יכללו גם מידע על המורשת הישראלית שהייתה בסביבה.

תודות
לפרופ' מאיר בר אשר שעדכן בנושאים הקשורים בשמות הערביים.
לקריאה נוספת
י' זיו, רגע של מקום, סיפורים מאחורי שמות מקומות, צבעונים, תל אביב תשס"ה.
נ' חסון, "לכבוד הרכבת הקלה, אבשלום קור מעברת את ירושלים", הארץ י"א בטבת תש"ע (28/12/09), עמ' 1, 5. [משם המפה].
מ' חושן (עורכת), שנתון סטטיסטי לירושלים 2006-5, ירושלים תשס"ח.
מ' שלו, "רכבת ההפתעות", המוסף לשבת ידיעות אחרונות, ט"ו בטבת תש"ע (1/1/2010), עמ' 27.

יצוין כי כותב שורות אלו הינו חבר ועדת השמות העירונית מטעם רשימת פז – פסגת זאב על המפה ויהיה שותף לקביעת השמות.

מתוך עיתון הארץ.