בגיליון שלפני הקודם הבאנו את הסיפור של אורי נוה בהר הצופים בפרק הזמן שלפני מלחמת ששת הימים. בשורות הבאות, הסיפור של אורי בתקופת ההמתנה שלפני פרוץ המלחמה ובימי המלחמה עצמה.

הר הצופים במלחמת ששת הימים
שלושים וחמישה יום לפני המלחמה נקראתי למילואים לחודש וחמישה ימים. לאחר 5 ימי הכנה במחנה שנלר בירושלים עלינו על האוטובוסים המשוריינים לבושים במדי שוטרים. השיירה עלתה להר בליווי ג’יפים של האו"ם ושל הלגיון הירדני. עלינו להר שבועיים לפני יום העצמאות ולאחר חפיפה  עם הכוח היורד קיבלנו אחריות על מחצית ממוצבי ההר. בשבועיים הראשונים פקדתי על “מוצב הכביש” שכלל את “בנין מגנס”, “רוזנבלום” והמחסום על הכביש המוליך לאוגוסטה ויקטוריה. ממוצב זה ניתן היה לראות את כל ירושלים המזרחית כמונחת על כף היד.

טקס יום העצמאות ה' באייר תשכ'ז 1967 והמצעד הצבאי בירושלים
לכבוד יום העצמאות ה 19 למדינת ישראל תכננה המדינה לקיים ט'ס רב משתתפים באצטדיון אוניברסיטת גבעת רם  ולמחרת מצעד צבאי מרשים, שיכלול רכב משוריין.
נשיא מצרים באותם הימים, ג’מאל עבדול נאצר, הוטעה על ידי הסובייטים לחשוב שישראל מרכזת כוחות בגבול סוריה שעימה היה בברית הגנה הדדית. הוא השתמש במצעד כעילה להכרזת מלחמה על ישראל. לדבריו ישראל הפרה את הסכם שביתת הנשק עם ירדן, בהעלותה משוריינים לירושלים. ישראל החליטה לקיים את הטקס והמצעד כמתוכנן. במהלך המצעד קיבל הרמטכ”ל, רבין, פתק בו נאמר, כי נאצר מניע את צבאו במצעד צבאי דרך קהיר לכיוון תעלת סואץ. למחרת החל  צבא מצרים לחצות את התעלה ולהתפרס בסיני. כל זה מתרחש שבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים.
בערב הטקס הייתי על הר הצופים וקיימתי עם מחלקתי טקס אש מול הר הבית. על כתובת האש הענקית כתבנו “שלום ירושלים”. הוזהרתי על ידי “המלך” (מפקד ההר) להימנע מפרובוקציה אך לא שעיתי לאזהרתו. את הטכס קיימתי בחזית הספרייה הלאומית. עמדנו שם ושמענו את ציבור האלפים בגבעת רם שר את “מעל פסגת הר הצופים שלום לך ירושלים”. הצטרפנו לשירה כשדמעות בעינינו והדלקנו את כתובת האש “שלום ירושלים”.

הצטרפות חוסיין לציר המצרי-סורי כנגד ישראל  וההתבצרות בהר הצופים
הצבא המצרי תפס עמדות על גבול ישראל וכל עם ישראל גויס לצבא ולהתחפרות בערים שבעורף.
כעבור שבוע הגיע חוסיין למצריים ושוכנע על ידי נאצר להצטרף למהלך הצבאי כנגד ישראל.  למחרת כששב לארצו הניע את צבאו ממזרח לירדן דרך רכס מעלה אדומים לירושלים. סביב ההר והעיר התמקמו כוחות חיל רגלים ושריון ותותחנים ירדניים. מרגמות ותותחים ללא רתע נגד טנקים הוצבו על רחבת הר הבית, ומשאיות עמוסות חיילים משולהבים סבבו בעיר המזרחית בשאגות “אללה הוא אכבר”. אנחנו הצטנפנו בחפירות בחרדה ובלילות הנחנו שדות מוקשים, פרשנו גדרות תיל סביב ההר, חיזקנו את הביצורים וחפרנו תעלות קשר בין העמדות והמוצבים, כשאנו מתארגנים להגנה היקפית על ההר. המשימה שהוטלה עלינו הייתה להחזיק מעמד 24 שעות עד שצה"ל יגיע ויתגבר את הכוחות הלוחמים בהר.
חילופי מוצבים וגזרות בהר לקראת המלחמה
שבוע לפני המלחמה התבצעה החלפת כוחות ועמדות על ההר. עברתי עם המחלקה שלי למוצב “פיסיקה”, (מזרחית למוצב “כביש”) אשר חלש על אוגוסטה ויקטוריה, מעלה האדומים וגזרת בית המטבחיים  של עיסאוויה.  הגזרה כללה את בניין הפיסיקה  והאמפיתיאטרון. את מקומי במוצב “כביש” תפס מאיר סיני. על מוצב ספורט פיקד אבי לוי. מפקד הפלוגה שאקי שימש כסגנו של ‘מלך ההר’ וקבל תואר “נשיא”.
העמדות הרשמיות הוצבו על הבניינים. מקומות ששימשו בעצם רק כתצפיות ונראו היטב מהצד הירדני. את עמדות הקרב בנינו בין האורנים במורד ההר כשהן מוסתרות בצמחיה ורשתות הסוואה. מעל החפירות הנחנו בולי עץ ועליהם שקי חול.

המלחמה על ההר ב”ששת הימים”
ב-5 ליוני ב 08.00 בבוקר פרצה המלחמה בחזית המצרית. הירדנים התמהמהו עד אשר דברי הרהב השקריים מקהיר שכנעו אותם להצטרף ללחימה.  בשעה 10.00 נשמעות צפירות מכיוון ירושלים ובו זמנית ניתכה אש שטוחת מסלול מאוגוסטה ויקטוריה אל מוצבי ה”כביש” וה”פיסיקה”. האש התחזקה ולוותה בהפגזת מרגמות כבדה על ההר, המרגמות  שלנו השיבו אש. מנקודת התצפית שלי הצלחתי לאתר ולאכן שתי סוללות מרגמה 120 מ”מ שיירו עלינו ועל ירושלים מאזור בית המטבחיים. על-פי ההנחיות שמסרתי לישראל צינדורף, קצין התותחנים.  ירי של מרגמות כבדות שלנו שנורה מירושלים שיתק את הסוללות הירדניות. גם גזרת הדסה ספגה אש מכיוון הגבעה הצרפתית במלוא העוצמה. הירדנים ריסקו את עמדות התצפית, במיוחד את תצפית הפיסיקה, שם הוצב צינור שנראה מרחוק כמו קנה מרגמה. עמדות הקרב מהן ירינו ללא הפוגה, כמעט לא נפגעו. המקלען שלי משה גרינשטיין, לוחם ללא חת, ירה 13 אלף כדור עד שקנה המקלע הרותח שלו התפרק. עם רדת הלילה זיהינו תנועות שריון מכיוון מעלה האדומים לירושלים. מטוסי פוגה מגיסטר, מטוסי אימונים שהוסבו למטוסי תקיפה לצורך המלחמה-הוזנקו ובסיוע נורים זוהרים זיהו וחיסלו את חטיבת השריון מס’ 60 של הירדנים. באותו יום הודיע הרדיו הירדני כי הר הצופים נפל ורוב אנשיו הובלו לשבי. אשתי הרגיעה את בני משפחתה באמרה. “זה לא יכול להיות כי  הרי אורי נמצא שם”. כך גילתה למשפחה את הסוד (רק היא ידעה שאני בהר).  

פעילות הצנחנים והחבירה למובלעת הר הצופים
בבוקר ה 6 יוני – היום השני למלחמה - חטיבת הצנחנים תקפה את ירושלים המזרחית. הכוח נבלם באזור הפריצה בגבעת התחמושת וספג אבידות רבות. הלוחמים דבקו במשימה שהגדירו להם מפקדיהם: “שחרור הר הצופים”.
לאחר קרב גבורה עקוב מדם בגבעת התחמושת ולאחר שגדוד נוסף כבש את הציר עד מוזיאון רוקפלר, נערכו הצנחנים לעליה להר הצופים. הדרך אל ההר כבר הייתה פתוחה אך מסביב המשיכה האש. בשעות הצהריים הגיע להר ג’יפ מלווה בזחל”ם. למרבה התדהמה התברר לנו כי יושבי הג’יפ הם: משה דיין (שר הבטחון באותם הימים), עוזי נרקיס (אלוף פיקוד המרכז) והאלוף רחבעם זאבי גנדי, שבאו לפקד על הקרב באזור.
עליית הצנחנים להר נדחתה עקב זיהוי של כוח ירדני נוסף שהגיע ממזרח ובשל טעות ניווט קריטית של כוח השריון של הצנחנים אשר נועד לחבור אל ההר בציר העולה מרוקפלר לא-טור. בשל החשיכה סטה הכוח בטעות לכיוון שער האריות והותקף מחומות הר הבית בירי תול"רים שבלמו את תנועתם וגרמו לפגיעה קשה בשריון ובאנשים... לכן עבר לילה שלם עד אשר הגיעו הצנחנים  ב-7 ליוני בבוקר אל הר הצופים בדרכם לכיבוש אוגוסטה ויקטוריה והפעם מצפון, דרך הר הצופים.

כיבוש אוגוסטה ויקטוריה והנפת הדגל עליו
בבוקר ה-7 ביוני, יומה השלישי של המלחמה, הגיעו הצנחנים להר ומיד אחריהם כוח שריון של חטיבה 10. השריון שעלה מלטרון לרמאללה כיתר את ירושלים מצפון והניס את שריון האויב מתל אל פול לכיוון מדבר יהודה ויריחו. כוח השריון לא שעה לאזהרותינו אודות המיקוש בדרך לאוגוסטה ויקטוריה ושני טנקים עלו על מוקשים שאנחנו הטמנו. לאחר ריכוך מרגמות ופצצות זרחן שהוטלו על ידי מטוסי אורגאן, עלה כל מתחם הביצורים של אוגוסטה ויקטוריה בלהבות. הרוח הוליכה את הלהבות גם אלינו ומספר עמדות במוצב הפיסיקה נשרפו. ניסיתי להוציא רימונים ותחמושת מהעמדות הבוערות ונחנקתי בעשן. חיילים חילצו אותי דרך חרך ירי של אחת העמדות חצי מעולף. במהלך ההפצצות של חיל האוויר בדרום ירושלים, הופל אחד ממטוסי הפוגה על ידי הירדנים והתרסק ליד מנזר מר אליאס בדרך בית לחם. בשלב ההסתערות על אוגוסטה ויקטוריה נפגע ונהרג מפקד  פלוגה ד’ של הצנחנים, גיורא אשכנזי, בן קבוץ ניר דוד. מיכה חורין בן קיבוצי, טירת צבי, תפס פיקוד במקומו והמשיך את ההסתערות. כשהסתיימה הלחימה באוגוסטה ויקטוריה לקחתי דגל גדול ובלוויית חייל נוסף רצתי אל מגדל הפעמונים של הכנסייה והנפתי עליו את הדגל. התגובה הירדנית הייתה אש ממוקדת מכיוון א-טור אל ראש המגדל. שכבנו שנינו כשגבנו לקיר המגדל מבפנים ורגלינו הודפות את פעמון הענק של הכנסייה עד שהחל לצלצל בקול גדול. הכדורים ניתזו על הפעמון  והוסיפו גוון לצלצוליו. עד היום מצלצלות אוזני בזכרי את המעמד ההוא.

שחרור העיר העתיקה ועצרת הזכרון והנצחון של הצנחנים בתיאטרון של הר הצופים
הצנחנים המשיכו בתנופה להר הזיתים. משם גלשו עם שריון מסופח מחטיבה 10 לעבר שער האריות ופרצו אל בין החומות. צעקתו של מוטה גור (מפקד חטיבת הצנחנים) לנהגו   “בן דרור סע”, הפכה לאגדה. הזחל”ם פרץ את דלת שער האריות ומיד פנה שמאלה אל רחבת הר הבית. ההר נכבש בדהרה והונף עליו דגל ישראל. משם ירדו הצנחנים לכותל, הרב גורן תקע בשופר והשאר מסופר בספרי ההסטוריה.
על ההר נערך מסדר הניצחון של חטיבת הצנחנים ולמחרת נשלחו לצפון לסייע בכיבוש רמת הגולן. כשהגיעו לצפון התברר שהרמה כבר כבושה. ביום ראשון חזרו לירושלים ועם ערב עלו כולם לאמפיתיאטרון של הר הצופים, שם נערכה עצרת זיכרון לנופלים ולציון סיום הלחימה בירושלים הגדולה שאוחדה לה יחדיו. ישבנו שם נפעמים כשפנינו אל מדבר יהודה המאדים בשקיעה.
על הבמה עלה צנחן, מאיר אריאל, שנודע מאוחר יותר כ"צנחן המזמר" ושר את "ירושלים של זהב" במילים אחרות וכואבות. השיר והמנגינה המקורית לא היו מוכרים לנו. כי היינו מנותקים מכל קשר עם הארץ במשך חודש ימים.
אריאל שינה את מילות השיר וכששר "ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור, הלא לחומותיך קראנו דרור” בכו חבריו הצנחנים  ולבי החסיר פעימה.
על הר הצופים עמד שלד בניין, לו קראנו “הבית הבלתי גמור”.  גם בכניסה לעיסאוויה עמד מבנה דומה, קראנו לו: “הבית שלא יגמר לעולם” ואמנם הבלתי גמור נבנה לאחר השיחרור והפך למעונות הסטודנטים.

לאחר שיחרור ההר
שאון התותחים נדם, הר הצופים נתייתם, מנחם "המלך" התאבל על ממלכתו האהובה שאיננה ועבר לפקד על מרחב שלמה שבסיני.    
מאז המלחמה השתנה הכול. אין זכר לעמדות, לתעלות ולביצורים.
הר הצופים נבנה כולו כגוש אבן ענק, המסתיר את בניניו המקוריים והיפים של ההר, כמו בניין  הספרייה הלאומית שנעלם לחלוטין.
נבנו שכונות חדשות ומלון היאט ריג’נסי שולט על הכניסה להר. ואנחנו? גם אנו התבגרנו  ושיבה זרקה בשערנו.
הנה כי כן, סיפור של הר הנמצא במרחק חמש דקות נסיעה מפסגת זאב טומן בחובו הסטוריה עשירה וחוויות של לוחמים שלחמו במקום, חוויות שכיום קשה לתאר שהם התרחשו כאן לפני מעט יותר מארבעים שנה.

תודות
לאורי נוה על הנכונות לפרסם את פרקי היומן שלו מהתקופה שהר הצופים היה מובלעת יהודית במזרח ירושלים.
לצפייה במצגת הכוללת תמונות רבות, בקשו בגוגל:  מצגת הר הצופים שלי. למצגת מצורפים קובצי תגובה של צופים.