בפרוס חג החנוכה מן הראוי להזכיר את מהלך האירועים שהתרחשו באזורנו בתקופה החשמונאית. בגיליון זה נתמקד בשני נושאים, הקרבות של יהודה המכבי סביב ירושלים ודיון קצר לגבי מקום קבורתם של החשמונאים.

רקע לתקופה החשמונאית
המשפחה הכוהנית, החשמונאית הגיע מכפר הנקרא מודיעין (על הניסיון לזהות את המקום בהמשך). במהלך המחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה החל להיווצר מתח בין השליטים הסלווקיים היווניים לבין העם היהודי. מתחים אלו שהביאו את אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) לגזור גזרות קשות על העם היהודי (בשנת 167 לפנה”ס), בין הגזרות נכללו נושאים שונים ששללו מן היהודים זכויות יסוד כפי שהדברים נזכרים בספר מקבים:
“ויכתוב המלך לכל ממלכתו להיות כולם לעם אחד, ולעזוב איש את חוקיו, ויאותו כל העמים לעשות כדבר המלך. וירצו רבים מישראל בעבודתו ויקריבו לפסילים ויחללו את השבת. וישלח המלך ספרים ביד מלאכים אל ירושלים ואל ערי יהודה ללכת אחרי חוקים זרים ולהשבית עולות וזבח ונסך מן המקדש ולחלל שבתות וחגים ולטמא מקדש וקודשים, לבנות במות והיכלות ופסילים ולזבוח חזירים ובהמות טמאות, ולהניח את בניהם ערלים ולשקץ את נפשם בכל טומאה ותועבה, כדי שישכחו את התורה וימירו את כל החוקים, וכל אשר לא יעשה כדבר המלך יומת...” (מקבים א’ א 50-41).
בעקבות כך נערכו מספר קרבות סביב לירושלים בהנהגתו של יהודה המכבי שמטרתם להביא לעצמאות דתית ומדינית.

קרבות יהודה המכבי סביב לירושלים
מבלי להיכנס לפרטי כל הקרבות נציין שהקרבות נערכו סביב לירושלים על הצירים המרכזיים סביב לעיר (ראו מפה מצורפת). יהודה ואחיו וחבר לוחמיו מתרכזים באזור שמצפון לירושלים באזור גופנה (בסביבות בית אל של היום) ומשם יצאו לקרבות בצבא היווני שניסה לדכא את המרד.
הקרב הראשון נערך באזור מעלה לבונה של היום בשנת 167 לפנה”ס, שם נהרג המנהיג אפולוניוס בקרב נגד יהודה. הקרב השני נערך בסמוך ליישוב בית חורון של היום נגד המצביא סרון (בשנת 166 לפנה”ס) ואף הוא ניגף בפני יהודה. הקרב השלישי נערך באמעוס (פארק איילון בסמוך ללטרון) בשנת 165 לפנה”ס ושם יהודה מצליח בטקטיקה מבריקה להגיע לבסיס היווני ולהפתיע את הכוחות בבסיסם כאשר חלק מן הכוחות היוונים ניסו להפתיע את יהודה בבסיסו שבמצפה (מצפון לירושלים).
הקרב הרביעי התקיים מדרום לירושלים, בבית צור, והסתיים בניצחון של יהודה ללא קרב ממשי (בשנת 164 לפנה”ס).
לאחר הקרב בבית צור יהודה עלה לירושלים וטיהר את המקדש ובעקבות כך נקבע חג החנוכה שאנו חוגגים עד היום.
לאחר טיהור המקדש המלחמות עדיין לא הסתיימו. יהודה המשיך להלחם כדי להגיע לעצמאות מלאה. הקרב החמישי נערך מדרום לירושלים בבית זכריה הסמוכה ליישוב אלון שבות של היום. שם יהודה נוחל מפלה ואחיו אלעזר נהרג בשעה שניסה להרוג את הפיל עליו ישב המנהיג היווני (לזיכרון האירוע נקרא שם היישוב אלעזר בגוש עציון).
שני קרבות נוספים נערכו מצפון לירושלים באזור גבעת זאב של היום (כפר שלם בשנת 162 לפנה”ס, וקרב חדשה בשנת 161 לפנה”ס בו גם נהרג המצביא היווני ניקנור).
הקרב האחרון של יהודה נערך באזור גופנה בשנת 161 לפנה”ס ושם יהודה מוצא את מותו.
מסכת שלמה של קרבות שמטרתה להביא לעצמאות מדינית ודתית. שלושת הקרבות מצפון לירושלים נערכו במרחק קטן של דקות נסיעה מפסגת זאב בסביבות גבעת זאב ובית אל שמצפון לירושלים.

מקום קבורתם של המכבים
התיאור המרכזי של אתר קברי המכבים נזכר בציון המצבה המפוארת שבנה שמעון בן מתתיהו באחוזת הקבר המשפחתית שכנראה הייתה קיימת במודיעין. הקבר היה מבנה מפואר שכלל שבע פירמידות, עיטורי אוניות, עיטורים של ציוד צבאי, כל אלו עמדו במקום גבוה שנצפה  מהים. “ויבן שמעון על קבר אביו ואחיו ויגביה אותו למראה, באבן גזית מאחוריו ומפניו, ויקים שבע פרמידות, אחת לפני אחת, לאביו ולאמו ולארבעת אחיו ולהן עשה בסיסים והקיף בעמודים גדולים, ויעש על העמודים חליפות לשם עולם, וליד החליפות אוניות מגולפות, למען יראו לכל יורדי הים, זה הקבר אשר עשה במודיעין, עד היום הזה” (מקבים א, יג כז-ל).
בהנחה שהמקור אמין ומדויק, המפתח לאיתור קברי המכבים הוא בזיהוי נכון של מודיעין. ואולי זיהוי של שרידים של הקבר המפואר שהיה במקום.

היכן מודיעין?
לזיהוי הישוב מודיעין מקורות היסטוריים וארכיאולוגיים מצומצמים ושנויים במחלוקת. במסכת פסחים העוסקת בדיון לגבי פסח שני נאמר שהנמצא בדרך רחוקה, שאינו יכול להגיע לירושלים עד צהרי היום, מועד הקרבת הפסח, פטור מפסח ראשון ומקיים פסח שני. מהי דרך רחוקה אומרת המשנה “...מן המודעים ולחוץ”  (משנה, פסחים ט ב). הגמרא (במסכת פסחים, צג ע”ב) מביאה את דברי עולא שמציין: “...מן המודיעים לירושלים, חמישה עשר מילין הויא...” [עשר מילין הם כ 20 ק”מ]. כלומר צריך לחפש את מודיעין בסביבות עשרים קילומטר מירושלים.
אוסביוס, אב כנסייה מקיסריה, כותב בספר האונומסטיקון (מן המאה הרבעית) שמודיעין כפר אצל לוד ושניתן לראות את מצבת המכבים עד היום. כלומר בימיו עדיין היה ניתן לראות את קברי המכבים באתרם. במפת מידבא העשויה פסיפס (מן המאה השישית) ושנתגלתה בעבר הירדן בסמוך לרבת עמון ניתן לראות את מודיעין בגבול בין מישור החוף לשפלת יהודה על הדרך מלוד לירושלים, ושם מצוין שמודיעין היא מודיתא שהוא שיבוש ארמי לשם מודעין.
לאחר התקופה הביזנטית אין אזכורים ספרותיים למודיעין. בתקופות שונות ניסו לזהות את מודיען באזורים שונים (בין האתרים שבהם זיהו את מודיעין היו: צובה, לטרון, הכפר אל מדיה ועוד). בימינו עם התפתחות העיר מודיעין נחשפים סביבתה אתרים שונים בהם ממצאים בני התקופה ההלניסטית בחלקם עם סממנים יהודיים (חרבת אל עומדן, חורבת תיתורא, חורבת חמאם).

קברות המכבים המפורסמים ליד מודיעין אינם של המכבים
במהלך המאה הי”ט ניסו נוסעים וחוקרים שונים לזהות את קברי המכבים באתרים שונים בסביבות מודיען שלה יום. חלק תואמים למקורות וחלק אחר פחות. מודיען עירם של המכבים לא מזוהה בוודאות אך בודאי נמצאת בסביבות העיר מודיעין של היום בהתבסס על המקורות שהוזכרו למעלה. קברי המכבים אף הם לא נחשפו עד כה. מסורת צעירה יחסית, שהפכה את “קברי המכבים” בסמוך לכביש 443 של היום לאתר עליה לרגל, היא מראשית המאה הקודמת תרע”א (1910) עת סיירו תלמידי גימנסיה הרצליה (בית ספר מאוד מפורסם שהיה קיים במקום בו נמצא כיום מגדל שלום בתל אביב) באזור וקיימו טקס הדלקת נרות ומרוץ הלפיד ממקום הקברים הנוכחי שהם מהתקופה הרומית וודאי אינם של המכבים. זיהוי מודיעין שנוי במחלוקת, מקום קברם של המכבים עדיין לא נמצא, אך ניצחון המכבים ושמחת החג ומנהגיו לא צריכים להיפגם מכך.

מסורת המכבים על פי דבריו של יצחק שדה
יצחק שדה שהיה מייסד הפלמ”ח ומפקדו הראשון (1941) סיפר על מורשת המכבים אותה הוא נשא עימו והיה עבורו סמל כל כך משמעותי ואותו ביקש להנחיל ללוחמים הצעירים בפלמ”ח:
“...העיר גדולה בפולניה, עיר מלאה יהודים, ובעיירה רוסית קטנטנה, עיירה גויית שיהודיה מעטים ודומים לגויים, גם בעיר הגדולה וגם בעיירה הייתי שומע, בילדותי ובנערותי, שנה-שנה, את סיפורי המכבים. על המלחמה לבלי חת על אבי המכבים מתתיהו, על יהודה המנהיג הדגול, אלעזר האמיץ באמיצים. הסיפור לא דעך משך דורות. מלחמה לבלי חת, על אמונה, על מולדת על חיים חופשיים במולדת. עמידה שסופה ניצחון. ילד הייתי וגדלתי, והסיפור היה מסעיר תמיד את הדם, הקרב הקשה ביותר יכול להסתיים בניצחון. כל אחיזה לא הייתה לו לעם בגולה. את המלחמה הזאת לא היתה לו כל אפשרות ללחום שם. אבל הסיפור חזר מידי שנה. המסורת שמרה על הרוח ואש המכבים הפכה גחלת מכוסה אפר דורות, אבל גחלת שעודה חיה, לוחשת במסתורים ואנו הבאנוה אתנו. רוח האמונה  של המכבים הוסיפה ללחוש בקרבינו.
כאן שוטטנו בדרכי הארץ, נשמנו את אווירה של מודיעין, ראינו את נוף הגבעות החשופות, טיפסנו על הצוקים, עלינו וירדנו בדרכים ובשבילים שבהם הלכו המכבים. הרוח נתמלאה חיות, לבשה עור, עצמות וגידים. רוח המכבים הפכה לתכסיס המכבי, וידענו איך יכולים מעטים ללחום נגד רבים. איך ידעו מתי מספר להתגבר על מחנות. רוחם הפכה תכסיס שלנו אמונתם הפכה נשק...” (מתוך: י’ בן יעקב, אהבת נוף וזיקת מולדת, כפר עציון תשנ”ד, עמ’ 32-31).

סיכום ונקודה למחשבה
בעצם ימי החנוכה הקרבים ובאים כולם עוסקים בענייני המכבים ברמת הזיכרון, הסופגניות והשמחה. כפי שרצינו להדגים כאן, אזור קרבות המכבים היה באזור ירושלים. בנסיעתנו לאזור החוף אנו עוברים בסמיכות למודיעין (דרך כביש 443). מודיעין עדיין לא מזוהה בוודאות וקברי המכבים גם הם לא ידועים. למרות זאת קיימת מסורת צעירה על מקום קבורתם באזור העיר מודיעין של היום. גם אם האמת המדעית לא ידועה לנו לאשורה הרי יש לנו מסורת גבורה שמסמלת את הקשר לארץ ישראל ולמאבק לחופש שממשיכה עד ימינו.

מקורות להרחבה
זיסו ופרי תשס”ח = ב’ זיסו, ול’ פרי, “מיקומן של מודיעין החשמונאית ומודיתא הביזנטית”, קתדרה, 125 (תשס”ח), עמ’ 20-5.
זיסו, פרי לוסטיגמן תשס”ט = ב’ זיסו, ל’ פרי, ע’ לוסטיגמן, “סקר ארכיאולוגי באזור קברי המקבים במודיעין” מחקרי יו”ש, יח (תשס”ט), עמ’ 123-105.