רחוב השישה עשר ונועם גרוסמן
רחוב זה הממוקם במרכז פסגת זאב מרכז ידוע ומוכר. השישה עשר הייתה קבוצה של חיילים

אשר במלחמת השחרור יצאו לעזרת היישובים עטרות ונווה יעקב ולא שבו משם. בראש הקבוצה עמד סרן נועם גרוסמן ז”ל. בסיור שערכתי בסוכות תשס”ו לאזור הדרום התארחתי באכסניית הנוער במקום. במסדרון בסמוך לעמדת הקבלה ראיתי תמונה גדולה על הקיר. בתמונה דמות של אדם ותחתיו הסבר שזו דמותו של נועם ז”ל. כאן הבנתי שיש קצה של חוט שעימו ניתן להגיע למשפחה שדרכה ניתן להגיע למידע על השישה עשר ומפקדה. ניגשתי לפקיד הקבלה לשאול אם יוכל לעזור לי לקבל מידע על המשפחה. זה היפנה אותי למנהלת האכסניה והיא הפנתה אותי לגב’ נורית שלגי האחראית על יחסי ציבור של אגודת אכסניות הנוער. תקוותי שממנה אוכל באמת להגיע למידע על המשפחה הנ”ל. גב’ שלגי שלחה לי פרוספקט עליו מידע מצומצם על נועם גרוסמן ופעילות עם חבריו באזור עטרות שמצפון לירושלים. לשאלתי מהיכן המידע לפרוספקט הפנתה אותי גב’ שלגי לספרו של מאיר אביזוהר, מוריה בירושלים בתש”ח, שם נמצא מידע רב על לחימת גדוד החי”ש בסביבות ירושלים במהלך מלחמת השחרור. שם בספר פרק נרחב על השישה עשר ועל דרכם האחרונה שעשו בדרך לפעילות בסביבות עטרות. רכשתי את הספר באתר ההנצחה בגבעת התחמושת וממנו סרקתי את המפה לרשימה בעיתון.
במהלך חודש תמוז תשס”ו (יולי 2006) חיפשתי באינטרנט חומר על נועם גרוסמן הגעתי במקרה לאתר של חנות ספרים ילקוט שהציעה לרכישה ספר זיכרון שכתבו הוריו של נועם ושנושא שם זה. הספר יצא לאור על ידי חברת אמנות בתל אביב בשנת תש”ח. כמובן שמייד רכשתי את הספר ממנו פרטים מעניינים על האדם ותחומי התעניינותו. אותי מאוד עניינה התייחסותו של נועם לארץ ישראל ולקשר שלו עם התנ”ך. בחוברת מוצגות עבודות שעשה בחוג נוער בזמן לימודיו בגימנסיה הרצליה. שתי עבודות מוצגות שם בקיצור: “התורה כמקור לידיעת הארץ”, “ספר יהושע כמקור לידיעת ארץ ישראל”.
במקביל לבירורי בכיוונים שונים הגעתי לרות דנון מהמושב בני עטרות העורכת את הארכיון של מושב עטרות. היא סיפרה לי על יצחק זילברשטיין אחד משלושת החיילים ששרדו את המארב הקטלני מצפון לעטרות. נפגשתי עימו וממנו דליתי חומר מעניין נוסף על שהיה במהלך הקרב בו נפלו השישה עשר.
דרך משפחת זילברשטיין הגעתי לתמר דגן אחותו של אשר ליפצין, אחד מנופלי השישה עשר, היא זאת שעמדה מאחורי קריאת שם הרחוב.
בעקבות הקשרים עם תמר קבלתי תמונה שלמה יותר של שם הרחוב והקורות אותו עד להחלטה של ועדת השמות לקרוא את שם הרחוב על שמם.
במהלך השנים תשס”ו-ז (2006-7) אספתי עדויות משלושת הניצולים: יצחק זילברשטיין, עזרא סיטון ויצחק גולדברגר מהם כתבתי רשימה שהתפרסמה בעיתון עת-מול 139 (תשס”ז), עמ’ 33-30. במקביל הפעלתי תוכנית חינוכית עם בית הספר ממלכתי א’ הממוקם ברחוב השישה עשר כדי לחשוף את התלמידים לפעילות של המחלקה, זאת מתוך כוונה בשנת תשס”ח שהיא שנת השישים לפעילות להביא להנצחה של הפעילות במסגרת חינוכית רחבה ופרסום הדברים ברבים.
[קיץ תשס”ז 2007 – חורף תשס”ח 2008 ].
במהלך חורף תשס”ט (2009) הגעתי לביקור במצפה רמון שם מונצח נעם גרוסמן. בזמן האחרון סידרו לו נקודת הנצחה בחדר שיחדו לו באכסניה. בחדר תמונה של נועם ובסמוך לה קופסת פלסטיק שבו תדפיסים המספרים על נועם ופועלו. בביקורי שם קיבלתי טלפון של דוברת איגוד אכסניות הנוער. יצרתי עימה קשר והיא מסרה שיש קרובי משפחה עימם היא בקשר. היא מסרה שתחזור אלי ותעדכן אותי בפרטים. במידה ויהיו פרטים אעדכן בהמשך.