י”ג באדר הוא תאריך מיוחד בלוח השנה היהודי זהו יום הידוע כתענית אסתר הממוקם ערב חג הפורים. בתאריך זה אירעו שני אירועים משמעותיים בארץ בנימין באזור פסגת זאב, בהפרש של כאלפיים שנה. שני האירועים קשורים במבואות הצפוניים של העיר. האירוע הראשון קשור במלחמת החשמונאים ביוונים, יום המוכר יותר כיום ניקנור, והשני קשור במלחמה על הדרך במלחמת העצמאות אירוע שייזכר כאסון ‘שיירת עטרות’ בו נפלו ארבע עשרה לוחמים של הגנה ואזרחים בדרכם להביא הספקה ליישובים נוה יעקב ועטרות הנצורים מצפון לירושלים בשנת תש”ח.

י”ג באדר (161 לפנה”ס) – יום ניקונור
באירועים המלחמתיים שהתרחשו

בדרכים סביב לירושלים בתקופת הנהגתו של יהודה המכבי התרחש קרב באזור היישוב חדשה של ימינו בו יצא המצביא ניקנור ופגש את יהודה בשדה הקרב באזור חדשה המזוהה בקרבת היישוב גבעון החדשה שבאזור גבעת זאב.
על פי המסופר בספר מקבים מהלך הקרב היה כזה: “ויצא ניקנור מירושלים ויחנה בבית חורון...ויהודה חנה  בחדשה בשלושת אלפים איש ויתפלל יהודה ויאמר: כאשר אנשי המלך חרפוך, יצא מלאכך ויך בהם מאה ושמונים וחמישה אלף, כך הכה את המחנה הזה לפנינו היום, וידעו  הנשארים כי רעה דיבר נגד מקדשך, ושפוט אותו כרשעתו. ויאסרו המחנות מלחמה בשלושה עשר לחודש אדר, וינגף מחנה ניקונור ויפול הוא ראשון במלחמה. וכאשר ראו מחנהו כי נפל ניקונור, השליכו את כלי מלחמתם ונמלטו. וירדפום דרך יום אחד, מחדשה בואך גזר ויריעו אחריהם בחצוצרות התרועה. ויצאו מכל כפרי יהודה סביב ויאגפו אותם, ויפנו אלה כנגד אלה ויפלו כולם בחרב ולא נשאר מהם אחד. ויקחו את השלל ואת הביזה, ואת ראש ניקנור ואת ימינו אשר הרים בגאווה ונשאו והרימו מנגד לירושלים. וישמח העם מאוד ויעשו את היום ההוא יום שמחה גדולה. ויקבעו לעשות מדי שנה בשנה את היום הזה בשלושה עשר באדר...” (מקבים א, ז 49-39).
ניקונור הגיע לבית חורון והמתין לכוח סלווקי שאמור היה לעלות מאזור עמק איילון, באותו הזמן יהודה חנה בחדשה (שכאמור נמצאת בסמוך לגבעת זאב של היום) בתאריך הנזכר, י”ג באדר שנת 161 לפנה”ס נערך הקרב שבסופו ניקנור נהרג וצבאו נסוג לעבר השפלה לכיוון גזר. יום זה הפך להיות יום שמחה רשמי בין שאר ימי השמחה של העם היהודי של ימי בית שני (מקבים א ז לט-מט). לפי המקורות כבר בימי החשמונאים הפך ליום חג שאין עוררין עליו כפי שנזכר במגילת תענית, העוסקת בימים טובים שאין נוהגים בהם אבלות: “בתלת עשר ביה יום ניקנור” (פסוק 32). בניתוח שמביאה ורד נעם על פי הביאור של המגילה המכונה סכוליון נוסח מכתב היד פארמה נאמר: “(אמר על) ניקונור... של מלכי יון היה והיה מניף ידו כנגד ירושלים וכנגד בית המקדש ומחרף ומגדף: מתי תיפול בידי ואהרסנה, וכשתקפה יד בית חשמונאי ירדו לתוך חילותיו וחתכו את ראשו וקצצו את איבריו ותלאום כנגד בית המקדש. אמרו: פה שדבר בגאיות ויד שהניפה כנגד בית המקדש, נקמות יעשה בהן. יום שעשו כן עשאוהו יום טוב” (נעם, עמ’ 298). עולה מכאן שיום זה היה בהחלט יום שמחה בו אין מתענים כלל.
בימינו י”ג באדר מקובל כיום תענית אסתר בו אנו מזדהים עם האירועים שהתרחשו בחצר המלכות בפרס. מסורת זו היא מאוחרת וכנראה מיוחסת לימי הגאונים (סוף מאה שישית עד מחצית המאה האחד עשרה) (תבורי, עמ’ 406-405).
י”ג באדר היה בעבר חג היסטורי שמח בו זכרו את השמדת אחד מצוררי ישראל מצפון לירושלים.