עכשיו כשהרכבת כמעט על פתחנו, פתאום יש עוד משהו קטן, באמת קטנטן ודי, שצריכים שאנחנו, התושבים נקריב ואז הכל יהיה בסדר. נו, אם נתנו מזמננו, מכספנו ומעצבינו עשר שנים לטובת הרכבת -
מה עוד תבקשי מאתנו מכורה ואין, ואין עדיין?
אז זהו, שעכשיו מבקשים מאיתנו שכאשר הרכבת תיסע ניתן לה קדימות בצמתים, הווי אומר, שבכל צומת מרומזר, קודם כל הרכבת תיסע ואח"כ כלי הרכב מהכיוונים האחרים. לכאורה דרישה צודקת. אם כבר רכבת קלה, כדאי שהיא תיסע כמה שיותר מהר וחלק כדי שיותר אנשים ירצו לעלות עליה ולהגיע ליעדם בעזרתה.
אבל וזה אבל גדול - הרכבת הקלה בירושלים אינה הפתרון התחבורתי המושלם, רחוק מזה, הרכבת הקלה בירושלים נותנת פתרון מצומצם לנוסעים בין פסגת זאב להר הרצל. הנוסעים למקומות אחרים יצטרכו להחליף בדרך כלי תחבורה. כל מי שנסע בעבר באוטובוס לא תהיה לו ברירה והוא ייסע ברכבת כי כל האוטובוסים במסלול בו תיסע הרכבת, יבוטלו. או שיעדיף לעבור לרכב פרטי בגלל הטרחה שבמעבר מאוטובוס פנימי לרכבת ועוד אוטובוס ליעד הסופי. לעומת זאת, בעלי המכוניות הפרטיות ימשיכו לנסוע ברכבם הפרטי, למעט אלו שהרכבת תוביל אותם היישר למחוז חפצם. את רוב בעלי המכוניות והולכי הרגל מבקשת הרכבת הקלה להפלות לרעה, להקריב עוד קורבן שמשמעו להאריך את הזמן שהם ייסעו בדרכים. יש ערים באירופה שנותנות העדפה מלאה לרכבת הקלה. אולם שם הולכי הרגל והמכוניות הפרטיות מתייחסים לרמזור כהמלצה בלבד מכיוון שלחכות לירוק ברמזור זה ממש סיוט, אבל בכך הם מגבירים את הסכנות של פגישה לא מתוכננת עם הרכבת, שזה ממש לא נעים לא למכונית ולא להולך רגל.
| תגובות |
|
