בפארפרזה על שירו של יהודה עמיחי, עצוב בתקופה הזאת להיות לא רק ראש העיר ירושלים אלא כל בן אדם שקשור לעיריית ירושלים וסופג את אווירת "מי הבא בתור" במסדרונות כיכר ספרא.
האישור של הולילנד זה לא משהו שהיה בעבר עם דמויות מהעבר שאינן קשורות להיום. פרשת השוחד של הולילנד לא נעצרת שם אלא שולחת זרועות תמנון אחורה קדימה ולצדדים לעיתים אף עם מוטיבים מרכזיים, גיבורים וגיבורי משנה זהים.
מצד אחד - כל החקירות הללו ופתיחת המורסה המוגלתית, זה דבר מבריא וחיובי מאין כמוהו הן לגוף הנחקר והן לתושבי העיר. יחד עם זאת, אני מעט מודאגת, וכל מי שניסה במהלך חייו לסגור מרפסת ברישיון, בוודאי יבין על מה אני מדברת,
בעבר, במקרים רבים סגירת מרפסת שלא לדבר על תוספת חדר או בניית בית, הייתה כרוכה בפתיחת תיק, בהמצאת אישורים שונים ובמעבר בוועדות העירייה השונות. עניין שהיה לוקח לעיתים שנה ואף יותר. לא פעם, ובעצם, במקרים רבים, היה התיק הולך לאיבוד בין המשרדים השונים והיה נדרש זמן למצוא אותו.
היום, לא רק שאת סגירת המרפסת יבדקו בשבע עיניים שמא לא ידבק בה קצה חשד של שלמונים, היום, יש חשש גדול לאיבוד תיקים ומסמכים. די אם אותו תיק של סגירת מרפסת יעבור ממדף ה"לטיפול" בטעות, לארגז שאותו דרשו חוקרי המשטרה בחקירותיהם המרובות. או אז, שוב יזדקק האזרח להמציא מחדש את האישורים והקבלות הנדרשים.
מכיוון שחוקרי המשטרה לא ימהרו להחזיר את המסמכים, יגרום העניין לאי סדר מסוים, דבר שחוששני יגביר את זמן ההמתנה לכל אישור נדרש, מה שידגיש את הצורך ב"מאעכרים" למיניהם שיזרזו את התהליך ו..."חד-גדיא, חד-גדיא".
