מזכירת המדינה של ארה"ב הילרי קלינטון, מבקשת מאיתנו בפנים קשוחות ורציניות שנקפיא את הבנייה בירושלים. וכשהיא מדברת על הצדק העולמי, אני דווקא נזכרת בבעלה שהיה בעבר נשיא ארה"ב, ביל קלינטון. במהלך שיחות שיזם ואליהם הזמין את יאסר עראפת ואהוד ברק הוסכם כבר על העברת השכונות הערביות מסביב לפסגת זאב לרשות הפלשתנאית כולל חלקים נכבדים מהעיר העתיקה ושליטת הערבים בהר הבית, כשחיים רמון אומר כביכול בשנינות שבשום מקום לא כתוב: "אם אשכחך שועאפט תשכח ימיני".
אהוד ברק לא חשב מספיק שאם ניתן את השכונות האלה לפלשתינאים, נמנע מתושבי צפון ירושלים להגיע למרכזה. בסופו של דבר ובצורה תמוהה ולא הגיונית לא הסכים עראפת לקבל 98% ממה שרצה, פוצץ את המו"מ והשאר כמובן היסטוריה.
ככה זה, לעיתים אנו זקוקים ליד נעלמה מכוונת שתציל אותנו מהשיגיונות של עצמנו. הסמיכות של פרשת המתיחות הנוכחית עם ארה"ב לחג הפורים מדגישה במיוחד את ההתנהלות העל-טבעית של קורות עם ישראל.
כמו שבמגילת אסתר כל שרשרת האירועים הייתה לכאורה טבעית ולא נראה נס גלוי, כך גם בכל מה שקורה עם העם היהודי במאה השנים האחרונות. כאילו הכל מתנהל בטבעיות, כאילו במקרה הועדה המחוזית מחליטה על אישור הפקדה להתנגדויות של תוכנית בניה ברמת שלמה בעת ביקורו של סגן נשיא ארה"ב שעומד להכריז על שיחות בינינו לבין הערבים שכל מטרתם ידועה מראש.
מהכאילו מקריות בהתנהלות העניינים אנחנו צריכים רק להתחזק ולא להתנצל על שיבת העם היהודי לארצו ובנייה בכל רחבי ירושלים כולל פסגת זאב.
פסח שמח וכשר לכולנו.
