בתור אמא לילדה אחת שעדיין במערכת החינוך, אני אמורה לשמוח על שובה של התלבושת האחידה מהשנה הבאה.
אך, לדעתי, שר החינוך - גדעון סער, נתפס למשהו חיצוני ופופוליסטי שכלל אינו קשור לחינוך: אילוץ הילדים להתלבש כמו כולם, תוך הקטנת הביטוי האישי והייחודיות.
בוודאי יהיו הורים שיזעמו על דברי וינופפו במחירי המותגים שהם נאלצים לקנות לילדיהם וההתלבטויות האינסופיות בבוקר לפני ארון הבגדים. להם אומר שהחינוך של איך להתלבש וכמה כסף להוציא על בגדים, חייב להגיע מגיל קטן הן מהבית והן מבית הספר: רכישת ידע על אופן הבעת הטעם האישי בבגדים, ההתמודדות עם פרסומות והעדפת ההתאמה האישית על מותגים. כך נלמד אותם להתלבש גם ללא תקנת התלבושת האחידה. אם נכפה עליהם היום תלבושת אחידה, איך יתמודדו עם הנושא בעתיד כשהם חסרי טעם אישי?
את ההבנה שלא לבוא לבית הספר כמו לחתונה, צריך להנחיל להם בחינוך, בדוגמא אישית ולא בכפיה.
ילדינו, כפי שאתם יודעים ודאי, אינם טיפשים. וכך, ללא חינוך מתווה, ילדים שנכריח אותם ללבוש תלבושת אחידה, ינתבו את הטעם האישי שלהם לחלקים אחרים של הגוף. נראה אותם מגיעים, אומנם עם התלבושת המשמימה, אך עם שיער הצבוע בכל צבעי הקשת, עגילים בכל מיני חלקים של הגוף, נעליים ממותגות בצבעים זרחניים וחולצת תלבושת הגזורה "במקומות הנכונים". זהו "חוק שימור הטעם האישי בטבע". כסף, כפי שאתם רואים, זה לא יחסוך להורים.
למר סער היקר, אני קוראת מכאן, להתרכז בתוכן של החינוך. אם בכל זאת, מתעסקים באיך הם מגיעים ללימודים, אולי לפני ההתמודדות עם לבישת המותגים, נתמודד, נניח, עם הבאת הסכינים, האולרים  וחומרי העישון לבתי הספר?!