לכבוד חגי תשרי אני אוהבת לקנות ולהתחדש במשהו קטן לבית.

השנה הלכתי לחנות יוקרתית לכלי בית והחלטתי לקנות משם מתנות קטנות וחביבות. למה קטנות? כי המתנות הקצת יותר גדולות הן במחירים  גבוהים בהתאם. אחרי שהסתובבתי בחנות ועיני יצאו מחוריהן לאור השפע המדהים של דברים מקסימים שבדרך כלל לא שימושיים ובמחירים כפי שציינתי קודם, בחרתי לי מספר פריטים חביבים שמצאו חן בעיני. הלכתי על סכין צבעונית שהתבררה כרכישה מצויינת ומאז אני כל הזמן מתנדבת להכין סלט ירקות לכל יושבי הבית. קניתי גם ראנר מעץ לשולחן שהתגלה כרכישה שימושית ביותר גם ליופי וגם להנחת סירים חמים וקניתי קוצץ חסה שעלה 30 ש"ח. מדובר במכשיר ירוק מפלסטיק דמוי פה של תנין שאמור לחתוך עלי חסה בלי לפגוע במרקם העדין של העלים המורגש לאניני טעם בעת חיתוך בסכין פלדה... איך לומר זאת בעדינות? הוא לא חותך. ניסיתי. אפילו כוסברה הוא מסרב לקצוץ. כמובן שזה הפך לבדיחה על חשבוני, עד שבחג נפגשנו עם מכרים. האחת סיפרה על קנייה  של כותש שום ב-130 ש"ח והוא לא היה עשוי מזהב והשני סיפר על קניית פותחן בקבוקים ב-220 ש"ח, מה שמחזק את הפתגם בדבר הפראיירים שאינם מתים ושיכולים למכור להם הכל בתנאי שזה ארוז יפה בנייר צלופן וסרט זהוב.
כבר חז"ל הזהירו אותנו בעבר לא להסתכל בקנקן... אבל מה זה חותך חסה או כותש שום במחירים מופקעים לעומת נייר הצלופן שעטפו לנו, תושבי פסגת זאב, את הרכבת הקלה, בהבטחות על מהירות ויעילות של תחבורה ועוד לפני שפתחנו את העטיפה חווינו מאות שעות עבודה אבודות וכבישים הרוסים? אם חושבים על זה שוב, יצאתי בזול עם ה"לא חותך חסה". חג שמח!