השבוע התקשרה אלי נחמה ושאלת למה עזבתי את תיק התחבורה. מכיוון שהייתי צרודה, הבטחתי שאענה לה דרך העיתון והנה תשובתי:
כשנבחרתי לפני כשנה לכהן כחברת מועצה בעיריית ירושלים, נבחרתי בזכות 8,000 קולות שניתנו לסיעת פז שבראשותי. רוב הקולות היו של תושבי פסגת זאב ולהם יש לסיעת פז מחוייבות. התיק הראשון אותו ביקשתי היה תיק התחבורה. חשבתי שהתחבורה זה הדבר הקריטי ביותר לשכונה ואכן זה כך. אבל בהיותי מחזיקת תיק התחבורה, בנוסף לפעילותי להקל ככל האפשר על תושבי הפסגה בעבודות הרכבת ובהארכת זמני הרמזורים, מה שקרה זה שהתעסקתי זמן רב בנושאי תחבורה שאינם קשורים לפסגת זאב. למשל, הסדרת התחבורה לאזור הרובע היהודי, מסלול לתחבורה ציבורית בדרך חברון, התנועה ברח' אגריפס ועוד. נושאים מרתקים ביותר אבל הם גזלו הרבה מהזמן שהחלטתי להקדיש למועצת העיר בהתנדבות, כך שלא ממש נותר בידי הזמן לדאוג כפי שאני רוצה לבוחרים שלי. מה עוד שבעניינים הכבדים ממש בנושאי תחבורה, משרד התחבורה הוא בעל המאה ובעל הדעה.
לא היה פשוט לשכנע את המערכת לאפשר לי להתמקד בפסגת זאב. קודם כל, אין תיק קיים שכזה, ושנית, מה יגידו שכונות אחרות? לגבי "האין תיק", תמיד אמרתי שאני טובה בהמצאת דברים שאינם קיימים, ולגבי שכונות אחרות, אדרבא שיקנאו ויתארגנו להריץ נציגים משלהם בבחירות הבאות.
את מבינה נחמה, עכשיו התוכניות עבור פסגת זאב בעיצומן, כבר הבאתי לשכונה לסיור את האנשים הרלוונטים מהעירייה וכבר התחילו אפילו ניצני הצלחות שתשמעי עליהם בקרוב.
