לא מזמן החלטתי להכנס לפייסבוק. בעזרתה האדיבה של בתי הגדרתי הגדרות ויופי אני בפנים. פייסבוק, למי שלא יודע, זה אתר שכל אחד יכול לפתוח בו דף עם מידע על עצמו ותמונה ולארגן לו קבוצת חברים לשוחח עמם, להחליף רשמים, תמונות ועוד. אחרי שנרשמתי והיו לי איזה שבעה(!) חברים, הסתיימה ההתעניינות שלי בפייסבוק. אני הרי לא מתכוונת לחשוף פרטים על חיי, מעבר למה שנחשף בעיתון, לא מתכוונת לשתף את כל העולם ואשתו בתמונות מהסביבה שלי. כך שלא נותר לי אלא להציץ בדפים של אחרים ולראות בדרך כלל אנשים שקצת משעמם להם. הבת שלי מיהרה אחרי מספר ימים להסיר אותי מרשימת החברים שלה, כי אין לה בעיה שכולם ידעו עליה כל מיני דברים אבל זה קצת מוגזם שגם אמא שלה תדע.
האמת שהרגשתי די בודדה בפייסבוק, כי רוב מי שנמצא שם הם בגיל של ילדי. כששאלתי מישהו שמבין, למה צריך את הפייסבוק, הוא אמר שבעיקר כדי לחפש. תהיתי מה יש לי לחפש ועלה על דעתי שאכן בזמן האחרון אבדו לי המון גרביים ונותרתי עם גרביים ללא בני זוג. נראה לכם שתהיה היענות אם אפרסם תמונות של גרביים בודדים בפרופיל? רק בפרופיל, כדי שלא כל העולם יראה את החור שבאזור הבוהן!
בקיצור, כפי שאתם מבינים, השארתי את הדף שלי בפייסבוק מבלי לתחזק אותו, כמו חשבון נשכח בבנק עם 10 ש"ח שנזכרים בו רק כשמקבלים את הדיווח השנתי. בכל מקרה, אם תרצו לכתוב לי דברים מעניינים בקשר לשכונה, אתם מוזמנים לעשות זאת דרך הפייסבוק. בתקווה שבקרוב מאוד נוכל לתקשר ביעילות רבה יותר דרך הפורמים באתר של פסגת זאב שאוטוטו יעלה לאוויר.
חג פורים שמח! עם הרבה מצב רוח טוב!
