"שיחו בכל נפלאותיו" כך פתחה את הערב המיוחד לנשים, צביה שחור, תושבת פסגת זאב, אם לשמונה ילדים, סבתא לנכדים, שלפני מספר חודשים תרמה כליה לבנה בן ה- 15.5.
משפחת שחור, משפחה ידועה וותיקה בפסגת זאב. לפני 21 שנה עברו תהליך לא פשוט כאשר לבנם הגדול, התגלתה מחלת הסרטן, שממנה החלים.
בשנה האחרונה סבבו חייהם סביב הילד בן ה- 15.5 שהרופאים הודיעו להם שכליותיו עובדות ב- 12% בלבד והוא חייב השתלה מגוף חי.
במקום לספר על התקופה הלא פשוטה שהמשפחה עברה, ניתן את הבמה לצביה עצמה, כפי שהטיבה לתאר בערב ההודיה שערכה ביום שלישי לפני שבועיים לעשרות נשים שהגיעו לשמוע את סיפורה. מכל הסיפור נשמיט רק את שם הבן, על פי רצונו.
"אתחיל מהסוף הטוב, במהלך החודש האחרון, הבן שלי כבר חזר לביה"ס וללימודים והוא מתפקד כרגיל. אחרי הניתוח הוא הגיע לבית לתקופה של מעין בידוד והיום ב"ה הכל מתנהל כרגיל כאשר אחת לשבוע אנחנו הולכים לבית החולים לביקורת. שואלים אותי אם להפסיק להתפלל עבורו ואני מבקשת שתמשיכו, תבקשו שהכליה שלי תתמזג בגוף שלו לאורך שנים. לפני 15.5 שנים נולד בני וקראנו לו ע"ש סבי שנפטר זמן קצר קודם לכן. סבא שאהבתי מאוד. כשהגיע בננו לגיל 5-6 גילו אצלו מחלה בכיס השתן עם לחצים מאוד גדולים על הכליות, לחצים שבסופו של דבר הרסו את הכליות שלו. בשנה שעברה אמרו לנו הרופאים שצריך להתכונן לקראת השתלת כליה ורצוי מגוף חי. למזלנו התברר שלבן שלנו יש סוג דם AB זהו סוג שיכול לקבל מכולם דם. בהתחלה חשבנו עפ"י התיעצות עם רופאים בירושלים שיעשו לו שני נתוחים עם השתלה של חלק מהמעי הגס. אבל כשהגענו לבית החולים לבדיקות, קיבל אותנו ראש המחלקה ואמר שאין צורך בניתוח הראשון ואפשר להסתפק בניתוח אחד מורכב, כשנערכנו לניתוח המורכב, בדק את הבן שוב אורולוג ואמר שצריך לעשות רק השתלה בלי ניתוח מורכב. ואז החל שלב הבדיקות מי הכי מתאים לתת לבן את הכליה. הרופא פסל את כל הילדים שאינם נשואים ואני ובעלי אמרנו שאנו מעדיפים שהכליה תלקח מאחד משנינו. מצאו שאני מתאימה יותר לתרומה וכל כך שמחתי. הרגשתי כאילו נפלה בחיקי זכות עצומה. בשלב מסויים אשפזו אותי בבית החולים לבדיקות וגם לוועדה הרפואית הביאו אותה לשיחה עם צוות רפואי גדול פסיכולוגים, רופאים ועורכי דין שרצו לוודא אם אני אכן יודעת לאן אני הולכת, ומה המשמעות של תרומת הכליה עניתי "זכות ענקית לי בתור אמא להציל את חיי הבן שלי. וסיפרתי לצוות כי לפני 21 שנה עברנו ניסיון עם בן אחר שחלה בסרטן ואנו מרגישים שהקב"ה נמצא איתם.
ועניתי שאני מרגישה את הקב"ה לצידי והולכת עם הפסוק "בידך אפקיד רוחי" אני מאמינה שהכל יהיה בסדר. עורך הדין שאל אותי מה יקרה אם הניתוח לא יצליח ואז עניתי לו שאבא שלי היה באושוויץ, ואם אני כאן אמא לשמונה מועמדת לתרום כליה לבני, זה כבר נס גדול והשאר לא משנה" ואז נדמה שכל הצוות שוכנע ועורך הדין חובש שהכיפה אמר לי "יישר כח".
קבעו לנו תאריך לניתוח כ"ג בשבט. ואני מרגישה בתוכי כאילו אני מתכוננת לחתונה אפילו כשסיפרתי לכולם אמרתי בכ"ג בשבט החתונה בכ"ג בשבט החתונה ובהתחלה לא הבנתי למה המילים האלה יוצאות מפי, מה פתאום חתונה? ואז הבנתי שהניתוח מורכב מאותיות חתונה.
כשנקבע התאריך לניתוח החלו אנשים להתפלל עלינו, נשים התקשרו לספר שהן עושות הפרשת חלה ומברכות אותנו. לפני שבת אף התארגנו 120 נשים לאפיית חלות והפרשת חלה.
יום אחד הרגשתי שאני חייבת לשפוך את ליבי לפני הקב"ה והלכתי לקברו של ר' אריה לוין, שם קבורים גם אשתו ובניו. היה זה יום שהיינו צריכים לנסוע לחיפה ולפני כן הלכתי לחלקת הקבר, היה יום גשם זלעפות, אמרתי תהילים ותפילות לחולה אבל הרוח הייתה חזקה, והרוח העיפה לי שוב ושוב את המטריה עם כל הרצון להשאר במקום הרגשתי שאי אפשר בגלל מזג האויר ותוך כדי אני מבקשת מה' "אנא ממך תראה לי שאתה שומע את התפילה שלי, אני כל כך זקוקה לסימן. ואז החלטתי שאני לא יכולה להמשיך עוד בגלל הגשם. וממש ברגע שרציתי ללכת מהמקום, הפסיק הגשם וכאילו מזג האויר התבהר. לקחתי את הספר ואמרתי שוב תהילים תוך שאני אומרת לה' - תראה לי סימן, תעטוף אותי באהבתך. אני קוראת את פרק פ"ו ופתאום השמש יוצאת מבין העננים ומאירה לי פסוק בספר את פסוק ה "כי אתה ה' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך" ואז קרן השמש נעלמת והעננים שוב מכסים את השמים ואני ממשיכה לקרוא את התהילים בלהט ואז שבה ויוצאת קרן שמש מבין העננים ומאירה לי את סוף הפרק "עשה עמי אותי לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני" ואז חייכתי לעצמי, כולי רטובה ואמרתי תודה לך ה', עכשיו אני יודעת שאתה לצידי, תודה על הדברים שהראת לי, סגרתי את הספר, שמתי אבנים על קברם של ר' אריה לבין ובני משפחתו ויצאנו לחיפה כשכל בגדי רטובים אבל אני מאושרת.
שבוע לפני ההשתלה פגשתי מישהי מפסגת זאב ששאלה אותי בעצב למה אנחנו צריכים לעבור כל כך הרבה ניסיונות. אני אמרתי לה שאני מרגישה שאנחנו הולכים באמונה ובשמחה וכך נזכה לישועת הפרט והכלל ואותו לילה חלמתי חלום.
בחלומי אני עולה על גשר צר מלא מהמורות והגשר כאילו עולה ואין בצדדיו מעקה ואני מטפסת ומתחילה לרוץ ומרגישה כאילו מישהו דוחף אותי ואז אני מרגישה שאני חייבת לקפוץ מהגשר ועוברת בי מחשבה בחלום שיש לי בחירה או ליפול מהגשר או ליזום ולקפוץ בצורה מודעת ואני בוחרת לקפוץ. כשאני נוחתת למטה, אני מרגישה שאני נוחתת ברכות ואז אני מרגישה שבאמת זה לא היה כל כך גבוה כמו שזה נראה מקודם.
וכך קמתי בבוקר כשבלב מתנגן לי השיר "כל העולם כולו גשר צר מאוד" של ר' נחמן מברסלב.
הייתה לנו עוד זכות שהקב"ה זכנו שהניתוח יהיה בישראל. כי עד כה הצלחנו לא לצאת מהארץ וברוך ה' לא הצטרכנו לכך גם עכשיו. זכות גדולה.
בשבת לפני הניתוח בפרשת יתרו, נכנסנו לשבת כשידענו שכולם מתפללים עלינו
הפעם לפני השבת ממה שהיה ידוע לי עשו 400 נשים הפרשת חלה וברכו אותנו שנצליח אני בטוחה שהיו עוד נשים רבות שאני לא יודעת עליהן אבל ההרגשה הייתה נפלאה.
במוצ"ש נסענו לבית החולים, הבן שלי ובעלי הלכו לשניידר ואני לבלינסון.
ביום ראשון - יום הניתוח. אני בצום כבר מסעודה שלישית בשבת. האחות מגיעה ואמרת לי שהניתוח יתעכב כי הרופא עשה ניתוח של השתלת כליה כי נמצא למישהו תורם ממישהו אחר שנפטר ובמצב כזה אסור לחכות. שמחתי על ההודעה הנה הרופא שלנו היה כנראה צריך לעשות מצווה לפני שהוא מטפל בי. הלכתי להיות עם הבן שלי בשניידר וזאת הייתה שעה של כיף וצחוק ושמחה.
לקראת ערב ואני כבר עייפה מאוד וקצת חסרת סבלנות, וגם עדיין הייתי בצום. ראינו בחדר ההמתנה זוג הורים עם ילדה יפה קטנה שהם כל הזמן כועסים ועצבניים גם על הצוות הרפואי וגם זה על זה. הבנו שהילדה שהיא רק בת 4.5 וגילו אצלה סרטן שבועיים לפני כן. כאב לנו לראות את מצבם, כי לפני 21 שנה עברנו את אותו הסיפור עם בננו הגדול. באיזה שלב האמא והבת הלכו לאיזה בדיקה והאבא נשאר בחדר. ראיתי את האבא מכווץ בתוך עצמו במצוקה נוראית ורמזתי לבעלי שיתחיל לדבר איתו. בעלי אסף סיפר לו על הבן שלנו שגם חלה וב"ה עכשיו נשוי והחלים ואנחנו ממשיכים לחזק אותו ומסבירים לו דברים. אסף אומר לו שיקבל על עצמו משהו קטן לשמור עליו ביהדות. ואז אשתו נכנסה ובעלה אומר לה שתקשיב למה שאנחנו אומרים אבל היא לא הייתה בכלל באותו מקום. היא אמרה לי שלנו כיף כי אנחנו דתיים. ולה אין במה להאחז.
אמרתי לה שהיא טועה לגמרי כי יש לה שתי תכונות שממש יכולות להושיע אותה. קודם כל היא אמא ואמא יכולה להחיות את הילדה שלה. ודבר שני אמרתי לה שהיא יהודיה ובטוח היא תראה את הישועה.
לתוך השיחה הזאת מגיע בינתיים הרופא והמרדים ומקשיבים לשיחה. המרדים שואל אותי אם אני רוצה לבוא לניתוח. ביני לבין עצמי הודיתי לקב"ה שנתן לי את הזכות לקרב יהודי אל הקב"ה לפני הניתוח. ואז ממש נתמלאתי שמחה הרגשתי שאני מתקרבת לניתוח ממש עם קרבת ה' הרגשתי יותר שמחה מאשר הלכתי בחתונות של הילדים שלי ותאמינו לי שבחתונות של הילדים שלי הייתי מאוד שמחה.
ואז המרדים מדבר איתי ומזריק לי את זריקת ההרדמה.
וכל הזמן אני אומרת "אלקא דרבי מאיר ענני" ואמרתי את המשפט הזה שוב ושוב ושוב עד שאני ממש מרגישה כאילו אני עומדת מול הקבר של רבי מאיר בעל הנס ואז החומר השפיע עלי ונרדמתי.
כשהתעוררתי מהניתוח ראיתי את בני משפחתי במטושטש והבנתי שהרופאים סיימו איתי ועכשיו משתילים את הכליה לבני וביקשתי בכוחות לא כוחות מבני משפחתי להגיד תהילים.
וכך קמתי ונרדמתי, בבוקר קמתי והתארגנתי לאיטי ואז אני קולטת את הנס הגלוי. הרגשתי ממש כמו אחר לידה, לא היו לי את כל הכאבים שכולם דיברו עליהם כמו כאבים קשים בכתפיים וכו'. לא, פשוט הרגשתי שילדתי את בני מחדש, מטושטשת אבל שמחה מאוד.
לאחר הניתוח, הבן שלי התאושש יותר מהר ממני. הלכתי לבקר אותו. במהלך הביקור היה מצב חירום של אחד הילדים ושמעתי צרחה של אשה על בנה. לא סתם שמעתי את הצרחה הזאת לא סתם - הרי כל דבר שקורה בעולמנו הוא נס ואנו חיים על ניסי ניסים. היום כך ומחר אחרת "תולה הארץ על בלימה" הקב"ה מחזיק את כל העולם, ואנו חיים על ניסי ניסים .
כל התקופה לפני הניתוח כשהבן שלי היה ב 12 אחוזי תפקודי כליה לא עשו לו דיאליזה הוא לא ביה צריך לכך. במהלך ההבראה שלנו פגשתי ביום אחד את הבחור אביה של הילדה החולה. והוא ביקש ממני לפגוש את אשתו. פגשתי את אשתו והילדה וראיתי אנשים אחרים רגועים יותר נינוחים יותר והם סיפרו לי שהכל בזכות המפגש שלנו, הם פתאום התחילו להבין דברים.
והבעל סיפר אח"כ שהוא החליט לקבל על עצמו את הנחת התפילין, "כך אני כל יום קושר את עצמי אל הקב"ה ממש ברצועות התפילין".
במהלך הניתוח קיבלתי על עצמי לעשות סעודת אמנים ולהגיד ברוב עם את "נשמת כל חי". ואז צביה אומרת את "נשמת כל חי" ואח"כ זוכה לחיבוקים מכל הנשים שהגיעו והמוזיקה מתחילה לנגן וכל הנשים יוצאות בריקוד. ריקוד מלא שמחה והודיה.
נאחל למשפחת שחור הרבה בריאות ורק טוב.
| תגובות |
|
