באחת מסדנאות הנשים שהעברתי לאחרונה ראיתי איזה כוח יש לחוויה הבלתי אמצעית של שיתוף נשים בקבוצה. הבאתי בפני הנשים דף הומוריסטי העוסק בהשוואה בין גברים לנשים. הכותרת בדף היא:  איך הוחלט לתרגם computer  לעברית ואז יש כמה סעיפים המשתעשעים במחשבה במה דומה computer  לאישה ובמה לגבר. אלו תכונות משותפות יש להם. זהו סוג של לימוד הנושא בדרך משעשעת.

למשל: דעתן של קבוצת המומחיות לסווג את ה computer  בלשון זכר: 1. על מנת לזכות בתשומת לבם, צריך להדליק אותם. או 2. אמורים לפתור את בעיותיך, אך רוב הזמן הם הבעיה. על דרך זו הלשון.

באחד הסעיפים שכתבו, כביכול, קבוצת המומחים הגברים הציעו לסווג את ה- computer כנקבה, כשמדובר בנושא הזיכרון. הכיצד?

אפילו שגיאתך הקטנה ביותר נשמרת בזיכרון ארוך טווח לשימוש במועד מאוחר יותר.

אנחנו מודות, יש לנו זיכרון של פיל, וזוכרות לגבר דברים שאמר לפני חמישים שנה... ככה אנחנו.

והנה אחת הנשים, למקרא הגדרה זו, פרצה בצחוק רועם. זוהי אישה נשואה עם ילדים המתקרבת לגיל שלושים. היא שתפה את הקבוצה וסיפרה איך לפני זמן קצר ביקרו אותה בביתה בני זוג, דודים מבוגרים. ישבו הדודים בביתה, השתעשעו עם ילדיה הקטנים, והנה התלקח ביניהם ויכוח. לפתע אמרה הדודה לדוד: אתה זוכר איך לפני שלושים שנה עשית כך וכך? והוא לא נשאר חייב והשיב לה: ואת עשית כך וכך. והם המשיכו מול עיניה הנדהמות של האחיינית להתווכח, בשצף קצף.

התעשתה האחיינית, פנתה לדודים ואמרה להם: דוד , דודה, כל זה קרה ביניכם כשאני עוד הייתי תינוקת! תראו אותי עכשיו. אני כבר אישה נשואה עם ילדים, ואתם עדין זוכרים מקרה שקרה לכם כשאני עוד הייתי תינוקת?

צחקנו כולנו למשמע הספור.

מקרה זה הדגים בבהירות את האנרגיה המיותרת שאנו מבזבזים על אחסון כעסים נושנים מן העבר. לא רק מול בן או בת הזוג. אני שומעת על 'ברוגז' בין שכנים טובים בגלל זוטות. אני שומעת על כעסים במשפחות שמנתקות קשר בין אחים , בין אחיות, בגלל אמירות שנאמרו בשעת כעס. אנשים מתגרשים בגלל: אמרתי לו-הוא אמר לי. לא חבל?

הדוגמא של האישה הצעירה המשתתפת בסדנא שלי רק המחישה לי כמה טיפשי לאחסן בזיכרוננו עלבונות נושנים וכעסים. חיים שלמים צומחים מול עינינו, בעוד אנו נתקעים עם כעסים ישנים ומאפשרים להם להתלקח. אומרים שלפיל יש זיכרון היסטורי. שווה לנו לוותר על הזיכרון של הפיל ואולי במקום זיכרון של פיל כדאי לנו לפתח עור של פיל. עור עבה ומקומט, שכל החיצים השנונים והמילים הפוגעניות שנתקל בהם במהלך חיינו,ינשרו כלא היו. ואפרופו ה  computer. כשאני חושבת על כל הקבצים המאוחסנים בזיכרון של המחשב שלי, אני מעדיפה חיים מאווררים מזיכרונות וכעסים. גם כך אני דואגת שהמחשב שלי יקרוס מרוב עומס. לא חבל על החיים שלי?

דרך אגב, למי שמסתקרן, בסוף הוחלט לקרוא לcomputer  - מחשב, בלשון זכר. זה רק מראה שלנשים יש תמיד את המילה האחרונה. חורף טוב.